לאחרונה הגיעו אליי יותר מחמישה מקרים של גוסטינג: בחורים נורמטיביים לגמרי (ברור שזה קורה גם מהצד הנשי) שפתאום החליטו להעלם מהקשר. אחרי שבוע. אחרי חודש. וכן, גם אחרי חצי שנה ויותר.
פעם, כדי לסיים קשר, היית צריך להביט לבנאדם בעיניים. היית צריך לגייס קצת אומץ, לבלוע את הרוק, להגיד מילה או שתיים שיושבות כמו משקולת על הלב, ולסגור את הדלת בצורה מכובדת. לפעמים זה היה קורה בטלפון, לפעמים במכתב, אבל תמיד היה שם סוף.
הייתה נקודה.
היום? היום המצאנו את ה'גוסטינג'. המילה המכובסת, הלועזית והאלגנטית הזו, שמתארת את אחת התופעות המכוערות, הפחדניות והאכזריות ביותר של העידן המודרני: פשוט להיעלם. להפוך לרוח רפאים.
צד אחד שואל, מתעניין, מחכה להודעה והצד השני פשוט מוריד את השלטר. אין הסבר, אין שיחה, אין 'זה לא מתאים'. פשוט שתיקה רועמת, כחולה ומהדהדת בוואטסאפ. אגב, זה קורה גם ביחסי עבודה ולא, זה לא יותר אנושי גם שם.
כשאני פוגש בשטח החינוכי ובחיים האישיים אנשים שנמצאים בעולם הזוגיות והדייטים, בפרק א' או בפרק ב', אני שומע את הזעקה הזו שוב ושוב: אנשים לא נשברים מהתשובה 'לא'. אנחנו מבוגרים, אנחנו יודעים להתמודד עם דחייה.
מה שמפרק לאנשים את הצורה, מה שמרסק את הדימוי העצמי ומשאיר פצע מדמם בנפש, זה חוסר הוודאות. השאלה הבלתי פוסקת שרצה בלופ בראש: 'מה עשיתי לא בסדר?'
הגוסטינג הוא לא סתם הרגל דיגיטלי רע: הוא פשיטת רגל מוסרית ואנושית.
התרגלנו להחליק ימינה ושמאלה באפליקציות, הפכנו את בני האדם למוצרים על מדף בסופרמרקט, ואם המוצר לא בא לנו טוב בעין, אנחנו פשוט זורקים אותו לפח בלי להניד עפעף. פיתחנו פחד תהומי מאקשן, מהתמודדות, מאי-נעימות של חמש דקות, ובשם הנוחות האישית שלנו אנחנו מוכנים לרמוס נפש של אדם אחר.
אנחנו מנסים לחנך את הילדים שלנו בבתי הספר ובבתים לאקלים חברתי מוגן, למניעת חרמות, לרגישות וראיית האחר. אבל איך נבקש מהם לגלות חמלה ואנושיות, אם אנחנו המבוגרים מתנהגים ברשתות ובקשרים שלנו כמו רובוטים חסרי לב?
איך נצפה מהם לא לנתק קשר לחבר בלחיצת כפתור, כשאנחנו עושים את זה באותה קלות בדיוק? הגיע הזמן להחזיר את האנושיות לשולחן. הגיע הזמן להפסיק לפחד מהתמודדות.
קיבלתם החלטה לחתוך? וואלה, זה לגיטימי, זה קורה, וזה חלק מהחיים. אבל תהיו בני אדם.
תרימו טלפון, תכתבו הודעה קצרה ומכבדת, תנו לצד השני את הסגירה שמגיעה לו כדי שיוכל להמשיך הלאה בראש מורם. אל תהיו רוחות רפאים.
הילדים שלנו, והנפש שלנו, שווים הרבה יותר מהפחדנות הדיגיטלית הזו.
בפרויקט 252 תקבלו כלים מעשיים להתמודד בדיוק עם המצבים המורכבים האלו בעולם הדייטים. במקום להישאר לבד מול התסכול, חוסר הוודאות והשתיקות הרועמות, בפרויקט 252 קיימת מעטפת שלמה של ידע, הדרכות מקצועיות וקהילה תומכת שמלווה אתכם צעד אחר צעד. המסע לחופה לא חייב להיות כואב, ויש דרך שפויה, נכונה ומדויקת הרבה יותר לעבור אותו.