פגישתו האחרונה של הרמטכ"ל עם חלק מראשי הישיבות לא הותירה מקום לספק, והעבירה לציבור מסר חד וברור: הגיע הזמן להחריף את המאבק על דמותו של צה"ל.
בהתנהלותו, שידר הרמטכ"ל כי דעתם וערכיהם של הלוחמים ומפקדיהם אינם עומדים בראש מעייניו. במקום להוביל צבא נחוש ומבוסס ערכים, נראה כי הפיקוד הבכיר בחר להיכנע לתכתיבי בג"ץ ולאג'נדות הרדיקליות של ארגוני פמינזם רדיקאלי.
המערכת מנסה לתלות את השינויים הכפויים הללו במצוקת כוח אדם אובייקטיבית, אך בפועל היא משיגה את התוצאה ההפוכה בדיוק. במו ידיו, סודק הרמטכ"ל את האמון מול המגזר שנושא בנטל הלחימה בצורה המובהקת ביותר - הציונות הדתית. במקביל, הנהגה זו שורפת את הגשרים שעוד נותרו מול הציבור החרדי, ובכך מחסלת כל סיכוי אמיתי לשילובו וגיוסו של כוח אדם עתידי חיוני זה.
מעבר לפגיעה הערכית, מדובר בכשל מבצעי חמור. ההתעקשות על שילובים כפויים ביחידות המתמרנות פוגעת פגיעה ישירה בכשירות המבצעית וברמת הרציפות של הכוחות הלוחמים. בשדה הקרב המודרני, נדרשת רמת קצה של סינרגיה, לכידות חברתית ומשמעת עצמית. הניסיונות המאולצים להנדס מחדש את הרכב הכוחות בשטח מביאים לטשטוש המיקוד המבצעי, פוגעים באחידות הפיקוד, ומסיטים משאבים יקרים - של זמן, אימונים ולוגיסטיקה - מהמטרה העיקרית של הכרעת האויב. צבא שנאלץ לעסוק בהתאמות פנים-יחידתיות בלתי פוסקות, מאבד מהחדות והקטלניות הנדרשות בקו האש.
השאיפה האובססיבית לשינוי הרכב הצבא אולי מצטלמת יפה בתיאוריות מגדריות ובמצגות יחסי ציבור, אך במבחן המציאות הכול קורס. העדויות המגיעות ללא הרף מהשטח זועקות ומספרות סיפור אחר לגמרי. הן מוכיחות כי מתקיימת הפרה גסה, יומיומית ושיטתית של ההלכה ושל פקודת השירות המשותף. אלפי עדויות אלו הן ההוכחה החותכת לכך שהניסוי החברתי הזה נכשל כישלון חרוץ - הן מבחינה רוחנית דתית והן מבחינה מקצועית-צבאית.
למרבה הצער, מכבסת המילים של דובר צה"ל חלוקה מהמציאות האמיתית. במקום לעסוק בהשגת ניצחון צבאי מוחץ ושמירה על רמה מקצועית ללא פשרות, המערכת עסוקה בייצור "תמונת ניצחון" מדומיינת. אותם מנגנוני הסברה, שמנסים כעת להנדס תודעה של הצלחה, מנותקים לחלוטין מהמציאות העגומה והכואבת בשטח. הציבור, והלוחמים בראשו, ראויים לצבא שממוקד במטרה אחת בלבד: הכרעת האויב ושמירה על קודש הקודשים של ערכי הלוחמים וכשירותם המבצעית
צבא פרוגרסיבי מפסיד, צבא יהודי מנצח.