
מחר (חמישי) יצוין יום המודעות למחלת הויטיליגו הגורמת לאבדן פגמנטים בעור ויצירת כתמים בהירים באזורים שונים בגוף. על המחלה, המחקר סביבה והמשמעויות הנפשיות שהיא גורמת להן שוחחנו עם ד"ר מור פבלובסקי, מנהלת מרפאות מערך העור ואחראית מרפאת ויטיליגו והפרעות פיגמנטציה במרכז הרפואי תל אביב.
מדובר, מסבירה ד"ר פבלובסקי ב"מחלה כרונית אוטואימונית שבה הגוף תוקף את עצמו, ולמעשה תוקף את התאים שמייצרים את הצבע בעור, וכתוצאה מכך התאים נהרסים ונוצרים כתמים לבנים. מדובר במחלה של אנשים צעירים. הגיל החציוני להופעת המחלה הוא עשרים והיא קורית באזורים חשופים של הגוף, בעיקר בקצות הגוף כמו ידיים וסביב העיניים והפה. זו מחלה מאוד נראית לעין ובגלל הניראות שלה היא מאוד מקשה על המטופלים שחווים אותה, כי העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף והוא מאוד מאפיין אותנו וכשמשהו משתבש החוויה של המטופל מאוד קשה".
החולה שאולי ניתן להגדיר אותו כמפורסם ביותר בויטיליגו הוא מייקל ג'קסון, ואולם בישראל לבדה יש כ-45 אלף חולים. יש בהם מי שחיים עם כתם קטן ולא נראה, אך יש בהם מי שהכתמים הלבנים גדלים על גופם ברבות השנים. במקרים נדירים מאוד מדובר באבדן פיגמנטים על הגוף כולו.
הסיבה לפרוץ המחלה לא ידועה וגם הסיבה לכך שהיא תוקפת בעיקר צעירים לא ברורה, ועם זאת מבקשת ד"ר פבלובסקי לבשר על טיפולים שונים שקיימים ויכולים לסייע לגוף להחזיר לעצמו את הצבע. מדובר בטיפולים שמתבצעים במשחות, בכדורים וכיוצא באלה. זאת בניגוד לעבר בו ההבנה הייתה שאין מענה למחלה והטיפול היחיד הוא טיפול קוסמטי. מאז 2022 ישנם טיפולים שיכולים להביא לשינוי מיוחל, גם אם בקצב איטי, ותקוותה היא שטיפולים אלו גם יוכנסו לסל הבריאות.
פבלובסקי מסבירה כיצד התרופות פועלות על התאים השונים ומביאות לתפנית, אך מציינת כי מאחר וקצב גידול התאים איטי גם התוצאות יגיעו בחלוף תקופה שלא ניתן לאמוד אותה במדויק מאחר וכל אדם מגיב לתרופות באופן שונה ובקצב שונה.
לשאלתנו אם סל התרופות יכלול גם תרופות העוסקות בשיפור איכות החיים, כמו במקרה הויטיליגו, או שההעדפה תהיה להתמקד בתרופות מצילות חיים בלבד, אומרת ד"ר פבלובסקי כי הסל כולל גם משפרי איכות חיים כמו במקרה של טיפול בפצעי בגרות שאינם מסכני חיים ועם זאת יש הבנה בחשיבות הטיפול עבור נפשו של המתבגר. במקרה של הויטיליגו מדובר במחלה המקרינה על תחומי חיים שונים הנוגעים לנפשו של המטופל. הדברים רלוונטיים עבורו לגבי הביגוד שילבש, סוג העבודה שאותה יבחר, הליכה לים, קשרים חברתיים ועוד. אצל רבים מהחולים ההשפעה הנפשית גוררת איתה חרדות, דיכאון ועוד, לבד מנטייה לסוג מסוים של מחלות המאופיינות במתקפות של הגוף את עצמו במקום תקיפות המופנות החוצה.
עוד שאלנו אודות טיפולים לא קונבנציונאליים בויטיליגו וד"ר פבלובסקי מציינת כי היא עצמה אמנם רופאה קונבנציונאלית, אך אינה שוללת טיפולים לא קונבנציונאליים המגיעים כטיפולים משלימים ולא כטיפולים עיקריים. לזאת היא מוסיפה הערה והמלצה לבחון היטב את הטיפולים המוצעים, שכן תחום זה גדוש השרלטנים ובעלי אינטרסים כלכליים.
