'וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִיוַיָּגׇר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד'; ניצחון ישראל על האמורי הביא להרתעה גבוהה מול מואב.
'ויגר מואב מפני העם מאד'. לכן, משהבין בלק שהאמצעים המלחמתיים הקונבנציונליים אינם יעילים הוא שינה אסטרטגיה, ופנה ללוחמה ברוחניותו של עם ישראל באמצעות נביא אומות העולם, בלעם. בטח הוא בבלעם שיאתר את הנקודות הפגיעות בעם מבחינה רוחנית, כדי לגרום לריקבון רוחני בישראל. ואכן מבחינה מסוימת צלחה דרכו, כשחטאו ישראל בבנות מואב. זה מזכיר מבחינה מסוימת את ניסיונות האויב בהכשלה באמצעות טלפונים חכמים, או בהזרמת סמים מלבנון כאמצעי המחליש את העם והן את הצבא.
כנגד הלוחמה הרוחנית עומדים להם לישראל בתי הכנסיות ובתי המדרשות מחד ומעלת הצניעות מאידך. אמר רבי יוחנן: מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בליבו לקללם. ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות - אמר: 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב' [במדבר כד,ה]. שלא תשרה שכינה עליהם - 'מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל' וכו' . וכל כך למה? אומר רש"י: על שראה פתחיהם שאינם מכוונים זה מול זה. וכן אומר רבנו עובדיה ספורנו לפני כ-550שנה: 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב' אלו בתי מדרשות. כענין 'יושב אהלים' וכענין 'וישכון באהלי שם'. 'מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל', אלו בתי כנסיות ומקדשי-אל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפלת המתפללים.
אומרת הגמרא בברכות [ח.] שכאשר שמע רבי יוחנן שיש זקנים בבבל [יותר מאשר בארץ ישראל - פני יהושע], תמה ואמר: הרי הכתוב אומר 'לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' [דברים יא,כא], דהיינו דווקא בארץ ישראל ירבו ימיכם וימי בניכם. וכיצד יתכן שגם בבבל קיימים אנשים זקנים? אך כששמע שאנשי בבל משכימים ומעריבים לבתי כנסיות, נחה דעתו. מפני שהבין שקישורם של ישראל למקום השראת השכינה, משפיע עליהם, ככתוב במשלי: 'כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'' [ח,לה]. ואומר רבי צדוק הכהן מלובלין, שבבתי כנסיות ובבתי מדרשות יש בהם קדושת ארץ ישראל [צדקת הצדיק אות קעו]. בדומה, להבדיל, במבנה שגרירות במדינה זרה, שחלים עליה חוקי מדינת השגרירות ולא חוקי המדינה המארחת.
מציין שם רבי צדוק הכהן את הגמרא הידועה במגילה [כט.], תניא רבי אליעזר הקפר אומר: עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל. הגמרא מנמקת זאת בלימוד 'קל וחומר'. שהרי רבי אלעזר הקפר מתבסס בדבריו על הפסוק בירמיהו: 'כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא' [מו, יח]. לפי מדרש חז"ל, הרי והכרמל הגיעו למעמד הר סיני וביקשו שהתורה שניתנת לעם ישראל תינתן עליהם. ואמנם התורה ניתנה כידוע לבסוף על הר סיני הצנוע, אך בשל עצם העובדה שהרים אלו 'באו' כדי שתלמד ותינתן התורה עליהם, היא זיכתה אותם בשכר - והשכר היה שהם נקבעו בארץ ישראל [למרות שבמקורם לא היו שם, לפי המדרש]. מכאן דורש רבי אלעזר הקפר: ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה [לזמן קצר] ללמוד תורה, נקבעו בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקוראים ומרביצים בהם תורה [בקביעות] - על אחת כמה וכמה.
ובכל זאת תמוה, לא די שבפרשת השבוע בעל החיים מדבר, הלוא זו האתון, עתה מייחסים רגשות וזכויות לדומם, לבתי כנסיות? ועוד תמוה, לפני כשלוש שמיטות בעת הגרוש מגוש-קטיף ישבו על המדוכה האם להרוס את בתי הכנסיות בגוש קטיף בעקבות הגירוש, או להשאירם בידי המרצחים. ידידי עו"ד גלעד קורינלדי עסק בכך רבות. לדאבון לב, לא רק שבתי כנסיות אלו לא נקבעו בארץ-ישראל, אלא אף עמדו להורסם או ליתנם בידי זדים.
באותה עת ממש, מבחינתי כנחמה פורתא לחילול ה' הנורא של הרס הישובים ובתי הכנסיות בגוש קטיף, חנכנו בית כנסת באחוזת ברכפלד שבמודיעין-עילית לקהילת ישועת-דוד על שם הגאון הרב דוד פוברסקי זצ"ל, מראשי ישיבת פונוביז'. או אז, לכבוד האירוע יצא לאור הספר 'שלם בית ה'', ובו חידושי תורה והלכה בענייני תפילה ובית הכנסת. דאב לבי לראות שהציבור היקר די מנותק מהקורות את עם ישראל באותם ימים. כל דברי התורה והחידושים שבספר עסקו בשאלות, כגון סתירת חלונות לצורך עשיית פתח לחדר, וכדומה, מבלי לעסוק בגופי תורה, בשאלה הכואבת על הריסתם הנוראה של בתי הכנסיות בגוש קטיף. ואולם התייחסות מעניינת קיבלתי בעקבות שאלתו של הגאון הרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל, בספר זה, שאלה הדומה לתמיהתנו היש 'רגשות וזכויות' בדומם.
שואל הגאון רבי אהרון זצ"ל, על אותם דברי רבי אליעזר הקפר, וכי מה מעלה יש בכך שבתי הכנסיות שבבבל עתידים להיקבע בארץ ישראל? הרי ממה נפשך, גם בגולה, כל שיש עשרה מתפללים, שורה השכינה, בין בבבל בין בארץ ישראל? אלא שהדברים מתיישבים על פי המדרש בקהלת רבה [ז] האומר שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי... הוי אומר תפקידם וייעודם הן של החי והן של הצומח לשרת את האדם, בחיר היצירה. וככל שמדובר באיש ישראל המקיים תורה ומצוות, מעלת החי והדומם גדולה יותר, שהרי מקיים אותו דומם את ייעודו בשלימות רבה יותר. וביותר גדולה היא מעלת הדומם כשמשרת הוא איש ישראל שומר תורה ומצוות החי בארץ ישראל, בה המצוות מרובות יותר. ובלשונו, 'כל ברואי העולם שואפים ליותר קדושה, והדומם והצומח, אין להם שום דבר מלבד קיום רצון ה' - 'כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ' [תהלים קמ"ח ה], ובארץ ישראל יגיעו לשלמות יתירה כי ישראל מקיימים בה יותר מצוות כמצוות התלויות בארץ'.
לפי זה אולי עולה מתוך הדברים לשאלתנו, שמרגע שנעקרו המתיישבים היהודים מגוש קטיף, לא הייתה לאותו דומם אותה מעלה עליונה של קיום רצון ה' בחינת 'הוא ציווה ונבראו', שהרי לא היה עבור מי. בגישה זו, קדושת ארץ ישראל נובעת מריבוי המצוות בה. אך יש כמובן רבים מרבותינו הסוברים שהקדושה הינה קדושה עצמית בגוף הארץ. כותב מרן הראי"ה באורות. 'ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי או אפילו הרוחני. ארץ-ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה'... 'קדושת ארץ ישראל היא קדושה עצמית', ולכן קדושתה קיימת גם כשאין ישראל על אדמתם. עם ישראל הוא המגלה ומוציא את קדושתה אל הפועל בישובה ובקיום מצוות הבורא בה.
באותה סוגיה בה אומר רבי אלעזר הקפר שאכן עתידים בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בארץ-ישראל, [מגילה כט.], נאמר: 'גלו לבבל - שכינה עמהן'. תחילה בתי הכנסיות נקראו רק בגלות 'מקדש מעט', על פי הנביא יחזקאל האומר 'לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר, כֹּֽה־אָמַר֮ ה' אלוקים כִּ֤י הִרְחַקְתִּים֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְכִ֥י הֲפִיצוֹתִ֖ים בָּאֲרָצ֑וֹת וָאֱהִ֤י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁם' [יא, טז]. בתי הכנסיות שימשו אפוא כמשכן זמני לשכינה שליוותה את עם ישראל בגלותו. לכן, כיוון שהמבנים הללו, האבנים והעצים, ספגו קדושה עצומה בשל התפילות ולימוד התורה שהתקיימו בהם דורות על גבי דורות, הקדושה הזו נטבעה בהם. לעתיד לבוא, כשהקב"ה יגאל את ישראל, הוא לא ישאיר את המקומות שבהם שרתה שכינתו על אדמת נכר טמאה, אלא 'יגאל' גם אותם ויעבירם לאדמת ארץ ישראל הקדושה.
דומה הדבר במקצת לקדושת קבר-רחל בשל שק הדמעות הענק של המוני המתפללים והמתפללות במקום, גם לסוברים שאין זה מקום קברה של רחל אמנו. וכן בדומה לאותה אשה שבאה לצדיק הירושלמי, רב אריה לוין זי"ע, ושאלה אותו 'רבי, בעלי נפטר לפני מספר ימים ממחלה קשה וארוכה. ואני שואלת, רבי, היכן הן אותן דמעות ששפכתי? היכן הם כל אותם פרקי תהלים שקראתי מעמקי נפשי? התבונן בה הרב אריה לוין בעיניים טובות, והשיב: 'דעי לך שיש לו לקב"ה בשמיים שק של דמעות... בשק זה הוא אוסף את כל דמעותיהם של ישראל, ואת כל הבכיות וכל פרקי התהלים מאז היינו לעם ועד היום, ובסופו של דבר ישפך כל תוכן השק ויציף את העולם בטובו הגדול'. כל דמעה נחשבת ונספרת וכל בכי נאגר ואין תפילה חוזרת ריקם!
הרבה שקי דמעות התמלאו בגרוש מגוש קטיף, ואין תפילה חוזרת ריקם, ובעז"ה אותם בתי כנסיות יבנו ויקבעו מחדש עם חידוש ההתיישבות בחבל ארץ זה. או אז לבתי הכנסיות, גם לשיטת הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל, תהיה ערגה בהגיעם ליעד הנעלה כ'מקדש מעט' בארץ ישראל עבור המתפללים הרבים בגוש קטיף המתחדש.
המהרש"א והריטב"א מוסיפים רובד נוסף ואומרים שהעלייה של בתי הכנסת לארץ ישראל מסמלת לא רק את גאולת העם, אלא את גאולת הזכויות והתורה של הגלות. העבודה הרוחנית, המסירות והתפילות שנאמרו מתוך החושך והקושי של בבל ושל כלל הגלויות, אינן הולכות לאיבוד בעת הגאולה. המהרש"א מסביר שבתי כנסיות אלו עתידים לעמוד סמוך לבית המקדש השלישי. כלומר, התורה של חוץ לארץ עולה ומשתלבת בתוך הקדושה העליונה של ארץ ישראל וימות המשיח.ובמילים אחרות, המאמץ הרוחני שהיהודים השקיעו במהלך הדורות מחוץ לארץ ישראל לא היה לשווא, ואינו נשאר מאחור; הוא ייקבע לנצח בתוך ארץ הקודש.
אך יש הסוברים שבהליכה לגלות מדובר באבנים פיזיות ממש שהובאו על ידי ישראל בגלותם. כאותו בית כנסת שמציין אביי באותה גמרא במגילה [כט.] וכדברי רש"י: ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותם, לקיים מה שנאמר: 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו' [תהלים קב]. הגולים לקחו אבנים פיזיות מארץ ישראל, בנו מהן בית כנסת בגלות, ושם שרתה השכינה.
וב"ה, בימינו, לפני כשני עשורים, משביקשו חסידי ברסלב לבנות בית-כנסת, 'קלויז', באחוזת ברכפלד שבמודיעין-עילית, הפצרתי בהם לבנות כאותו דגם של הקלויז שהיה לרב נחמן מברסלב באומן, ואף הבאתי להם תחריט-עץ של דגם הקלויז שקניתי באומן. והם אכן לקחו מעט מאבני המקום של הקלויז, הביאו אותן ארצה ושילבו אותן בהנחת אבן הפינה של בית הכנסת שנבנה על פי הדגם, לקיים בפועל את דברי של רבי אלעזר, ש'עתידים בתי כנסיות שב'בבל' שיקבעו בארץ-ישראל', לא רק בפן הרוחני אלא גם בפן הגשמי. אגב, גם חלקים מארון-הקודש של בית הכנסת הנפלא שהיה בגני-טל, נקבעו בירושלים, בבית הכנסת 'מגדל אשר' בקריית משה על שם מו"ר אבינו ע"ה.
ובעז"ה יושבו לגני טל שתבנה ותכונן במהרה בימינו, יחד עם כל ישובי גוש קטיף שייושבו מחדש. ה'בן איש חי', רבי יוסף חיים מבגדאד, כותב מפורשות שהכוונה בדברי רבי אלעזר היא לעליה רוחנית - 'לאו על גוף הקרקע קאמר שתעקר, אלא על האויר שהוא הצל הפרוס וחונה בבתי כנסיות... וכן העניין ב'תבור וכרמל' שבא הצל שלהם ולא גוף ההרים' - בן יהוידע על מסכת מגילה [כט.].
אין חולק שהמלחמה הנוכחית הביאה רבים להתחזקות רוחנית, כאותם בתי כנסיות ובתי מדרשות שעמדו לישראל מול בלעם ובלק, וכי זהו הנשק האולטימטיבי שיש לעם ישראל לצד מסירות הנפש של לוחמינו במלחמה באויבינו, ולצד אותה מידת הצניעות שלא היו פתחיהם מכוונים זה לזה. ובעז"ה נזכה במהרה, לבניין המקדש, כדברי רש"י: 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב' - אלו אהל שילה ובית עולמים [בית המקדש] בישובם, שמקריבים בהם קרבנות לכפרה.
הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל