כך תזהו חומר מרדים אצל ילדים

תנועה לא יציבה, ראש שנשמט לפתע באמצע משחק, ושקיעה פתאומית בשינה עמוקה ואפאטית בשעה בלתי שגרתית בעליל.

זהו התיאור המצמרר המשותף למספר משפחות ירושלמיות, שמצאו את עצמן בשבועות האחרונים בחרדה עמוקה בחדר המיון של בית החולים "הדסה". מה שהתחיל באכילת מחית פירות תמימה, הפך במהירות לאירוע רפואי חמור ומטלטל.

בדיקות המעבדה בבית החולים הותירו את הצוותים הרפואיים ואת חוקרי המשטרה בפני מציאות מדאיגה: בגופם של הפעוטות נמצאו שאריות של חומרים ממשפחת ה"בנזודיאזפינים" (Benzodiazepines).

מאחורי השם המדעי המורכב הזה מסתתרת קבוצת תרופות מרשם חזקות המיועדות למבוגרים בלבד - דוגמת ואליום וקלונקס המשמשות להרגעה, לטיפול בחרדה, בפרכוסים ובהפרעות שינה, ולעיתים גם כחלק מהכנה להליכים רפואיים.

המנגנון הרפואי: מדוע הגוף הצעיר קורס?

מבחינה פיזיולוגית, הניסיון והמחקרים ברפואת ילדים מלמדים כי גופם של תינוקות ופעוטות אינם דומים לגופו של מבוגר קטן אלא מדובר במערכת ביולוגית שונה לחלוטין. בנזודיאזפינים פועלים ישירות על מערכת העצבים המרכזית ומאטים את הפעילות המוחית. כאשר חומרים אלו חודרים לגופו של פעוט שמשקלו זעיר, בשל משקל גופם הנמוך ובשל מאפיינים פיזיולוגיים ייחודיים לגיל הצעיר, גם כמות קטנה עלולה לגרום להשפעה משמעותית יותר מאשר אצל מבוגר.

הסכנה הגדולה והמיידית ביותר באירועים מסוג זה אינה רק השינה העמוקה, אלא תופעה רפואית המכונה "דיכוי נשימתי". מאחר והתרופה מרגיעה ומאטה את כלל מערכות הגוף, היא עלולה לגרום לדיכוי נשימתי משמעותי ולהאטה מסוכנת של קצב ועומק הנשימה. במצב כזה, קצב הנשימה של הילד מאט באופן דרסטי, זרימת החמצן לאיברים חיוניים נפגעת, ובמקרים קשים הדבר עלול להוביל לאיבוד הכרה וללא טיפול מתאים אף למוות.

ארבעה סימנים שחייבים להדליק נורה אדומה

היכולת של הורה לזהות את הפגיעה בשלביה הראשונים היא קריטית ועשויה להציל חיים. ארבעת התסמינים המרכזיים המחייבים פינוי דחוף הם:

• קושי נשימתי: נשימה איטית, שטחית או מאומצת ללא הסבר
• אפאתיות: ילד שמפגין חוסר תגובה לסביבה, אינו מגיב לקולות מוכרים או מביט מבט "זגוגי" ובוהה.
• ישנוניות קיצונית וחריגה: קושי ממשי להעיר את הילד, או מצב שבו הוא נרדם "תוך כדי תנועה" ובסטייה מוחלטת מסדר היום הקבוע שלו.
• חוסר יציבות: רפיון שרירים קשה הגורם לילד להתנדנד, לאבד שיווי משקל ולנפילות.

מניעה ואחריות: חובת ההשתדלות של כולנו

האירוע האחרון מדגיש בצורה כואבת כיצד מוצרי צריכה תמימים עלולים להפוך למלכודת. מעבר לחקירה הביטחונית המתנהלת, מרבית מקרי הרעלות הילדים מתרחשים דווקא במרחב הביתי או בבתי קרובי משפחה. כדי לקיים את חובת השמירה על הילדים, עלינו לאמץ מספר כללי ברזל:

הראשונה היא בדיקת אריזות קפדנית:

לפני השימוש במחיות, פורמולות או מעדני חלב, ודאו תמיד כי האריזה סגורה כראוי. בצנצנות זכוכית, חובה לוודא כי לחצן הוואקום במרכז המכסה שקוע (ולא קפץ) וכי נשמע צליל "קליק" ברור וחד בעת הפתיחה הראשונה, המעיד כי המוצר לא נפתח או חובל בעבר.

השניה היא אחסון תרופות בארון גבוה ונעול:

יש לזכור כי תרופות רבות של ההורים או הסבים נראות לילדים כסוכריות או כנוזל מתוק. לעולם אין להשאיר תיקי יד, קופסאות שבועיות או כדורים בתפזורת על השיש, על השולחן או בשידת הלילה. מקומן של התרופות הוא אך ורק בארון ייעודי, גבוה ונעול.

והשלישית היא הקפדה יתרה במרחבים הציבוריים:

ילדים קטנים נוטים לחקור את העולם דרך הפה ולהרים חפצים מהרצפה. בעת שהות בגני שעשועים, בפארקים או בחצרות, יש להשגיח עליהם בשבע עיניים ולמנוע מהם באופן מוחלט לצרוך מזון, משקה או חפצים שמקורם אינו ידוע ושלא נפתחו ישירות על ידיכם.

סוף דבר

בבתי החולים קיימת תרופת נגד ייעודית לחלק ממקרי החשיפה, לצד טיפול תומך והשגחה רפואית, ובחסדי שמיים, הודות לתושיית ההורים והטיפול המהיר, האירועים הנוכחיים הסתיימו ללא אבדות בנפש. לכן בכל מקרה של חשד קל או הופעת תסמינים מחשידים, אין להסס, אין להמתין "שיעבור" אלא יש לפנות מיד ובמהירות לחדר המיון הקרוב או להזעיק את כוחות ההצלה.

המידע במאמר נועד להגברת המודעות ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי או לבדיקה רפואית במקרה של חשד להרעלה.

הכותב הוא אח אחראי מחלקה בבית האבות נווה הורים ופראמדיק במד"א ונכתב בשיתוף עמותת כל ישראל אחים ואחיות