ימי בין המצרים מתקרבים, ודומה שהחברה הישראלית מתקרבת למיצר שעוד לא חוותה מאז קום המדינה. ציבור שלם, מזוהה בלבושו ובהופעתו החיצונית, רואה את עצמו כציבור נרדף, נדחף לקיצוניות שאפיינה בעבר רק את השוליים שלו ("נטורי קרתא"), ומשניא את עצמו ואת תורתו מבלי דעת על הרוב הגדול במדינה.
אגש ישר לענין: עוד בראשית המערכה אמרתי, כמו רבים וטובים אחרים, שהמעצרים הם איולת. לא יביאו לשום תועלת, רק יזיקו נזק רב. את שינוי התודעה בציבור החרדי אפשר יהיה להשיג רק בהדרגה ובסבלנות.
גם אם מנהיגי הציבור החרדי לא יתעשתו, ולא ישמעו לקול גדולי התורה של הדור הקודם, ואני מצטט ממכתבו של הרב שך אל ראשי הישיבות מיום ר"ח חשון תש"מ: "הזכות שניתנה לבן ישיבה ליהנות מדחיית גיוסו לצבא היא אך ורק בתנאי שתהא תורתו אומנותו ולא יעסוק בשום עיסוק חומרי הן בזמני הישיבה והן מחוצה להם. כל גדולי ישראל סמכו ידיהם על תקנה זו וראו בה תנאי בל יעבור" - הפיתרון הוא לא בתי סוהר.
ידעו מנהיגי הציבור האלה שהם יגרמו לסבל ולמצוקה כלכלית לציבור שלהם כאשר המדינה תנקוט בצעדים של ביטול כל ההטבות והסובסידיות מטעם המדינה למי שאינם משרתים.
"חוק יסוד לימוד התורה" שעבר בכנסת בקריאה טרומית ואמור להיות מקודם השבוע, פותח בקביעה ראויה ומפוארת: "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה".
אבל בהמשכו מופיעה קביעה בעייתית ושגויה הרואה בלימוד תורה מקבילה לשירות בצבא, ולמעשה פוטרת תלמידי ישיבות באופן גורף מכל שירות צבאי או לאומי. לימוד תורה הוא לא שירות. לימוד תורה הוא חיינו ואורך ימינו, והוא אינו פוטר אותנו ממצוות, אלא מחייב אותנו במצוות המוטלות על כל אדם מישראל, וכל שכן על בני תורה. עזרת ישראל מיד צר היא מצוה מוטלת על כולם, "הכל יוצאים". ואם ישנם תלמידי חכמים הסבורים אחרת - גם סנהדרין יכולים לטעות בהוראה, ומסכת שלימה בש"ס נכתבה לשם כך, מסכת הוריות, שמדובר בה על טעויות באיסורים החמורים שבתורה ואפילו באיסור עבודה זרה.
אפשר לדבר על דחיית השירות (כפי שאכן דיברו גם ראשי הישיבות של הציבור החרדי), אפשר לדבר על שירות לאומי משמעותי במקום שירות צבאי, אבל אסור לנציגי ציבור לדבר על פטור לומדי תורה משירות. התורה אינה סחורה פוליטית.