עימות חריף נרשם בימים האחרונים בין איש התקשורת הבריטי פירס מורגן לבין ג'ון ספנסר, קצין לשעבר בצבא ארצות הברית וראש מחלקת לימודי הלוחמה העירונית במכון ללוחמה מודרנית של האקדמיה הצבאית ווסט פוינט, סביב אופן ניהול הלחימה של ישראל ברצועת עזה והיקף הפגיעה באזרחים.
במהלך הראיון טען מורגן כי ישראל גורמת למספרים עצומים של נפגעים אזרחיים תוך תקיפת מספר מצומצם של מחבלים. לדבריו, "הם הורגים מספרים עצומים של אזרחים" וכי רבים סבורים שצה"ל פועל באופן שאינו מבחין דיו בין מחבלים לאוכלוסייה אזרחית.
ספנסר דחה את הדברים והבהיר כבר בתחילת הראיון כי מורגן ייחס לו בטעות ציטוט שלא אמר מעולם. לדבריו, הוא לא טען שצה"ל הוא "הצבא המוסרי ביותר בעולם", אלא ש"ישראל וצה"ל יישמו יותר אמצעים למניעת פגיעה באזרחים מכל צבא אחר בהיסטוריה".
לדבריו, מסקנותיו מבוססות על יותר ממאה ראיונות שערך עם בכירי מערכת הביטחון בישראל, בהם ראש הממשלה, שני רמטכ"לים, מפקדי אוגדות, מח"טים ומפקדי גדודים, לצד ביקורים חוזרים בשטח הלחימה ברצועת עזה.
במהלך הדיון התפתח ויכוח נוסף סביב מניעת כניסתם החופשית של עיתונאים לרצועת עזה. מורגן טען כי העובדה שעיתונאים אינם מורשים לפעול ברצועה באופן עצמאי מעוררת חשד לגבי מה שמתרחש בשטח.
ספנסר השיב כי גם בזירות לחימה אחרות בעולם קיימות מגבלות דומות, וציין כי במהלך ביקוריו ברצועה הוא לא הסתפק בשיחות עם מפקדים אלא צפה בפעילות המבצעית עצמה.
לאחר הראיון פרסם ספנסר ברשתות החברתיות תגובה מפורטת שבה האשים את מורגן בסתירה פנימית. לדבריו, במהלך הראיון מורגן טען שישראל הורגת "מספרים עצומים של אזרחים", אך בהמשך פסל כל ניסיון להעריך את היחס בין מחבלים לאזרחים שנהרגו בטענה שלא ניתן לדעת את המספרים המדויקים.
ספנסר פירט שורה ארוכה של צעדים שלדבריו נקט צה"ל לצמצום פגיעה באזרחים, ובהם הודעות מוקדמות באמצעות כרוזים, שיחות טלפון, מסרונים, הודעות קוליות, שימוש ברחפנים עם רמקולים, פרסום הנחיות ברדיו, בטלוויזיה וברשתות החברתיות, פתיחת מסדרונות הומניטריים, השהיות יזומות בלחימה, הפצת מפות לאוכלוסייה האזרחית והפעלת מערכות ייעודיות לניטור נוכחות אזרחים בזמן אמת.
לדבריו, רבים מהצעדים הללו לא נוסו בעבר בהיקף דומה באף צבא אחר. "ישראל יישמה אמצעים חסרי תקדים לצמצום פגיעה באזרחים במהלך לחימה בשטח בנוי", כתב.
בהמשך הציג ספנסר את אופן החישוב שבו הוא משתמש לצורך הערכת היחס בין מחבלים לאזרחים שנהרגו. הוא ציין כי לפי נתוני משרד הבריאות בעזה נהרגו כ-72 אלף בני אדם, בעוד שלפי נתוני צה"ל חוסלו כ-25 עד 26 אלף מחבלים. לשיטתו, גם אם מקבלים את נתוני חמאס במלואם, היחס המתקבל עומד על פחות משני אזרחים לכל מחבל שנהרג.
לדבריו, לאחר ניכוי מקרי מוות טבעיים והרוגים שנגרמו כתוצאה מפעילות חמאס או ארגוני טרור אחרים, היחס עשוי להיות נמוך אף יותר ולהתקרב ל-1.5 אזרחים לכל מחבל.
ספנסר השווה את הנתונים למלחמות ולעימותים צבאיים אחרים לאורך ההיסטוריה, בהם מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת עיראק, הקרבות במוסול ובמריופול, וטען כי גם לפי ההערכות המחמירות ביותר היחס בעזה נמוך ביחס למרבית הקרבות העירוניים הידועים.
עם זאת, הוא הדגיש כי ספירת נפגעים בלחימה אורבנית היא משימה מורכבת ביותר, במיוחד כאשר ארגוני טרור פועלים ללא מדים וללא הבחנה ברורה בין לוחמים לאזרחים. לדבריו, גם שנים לאחר קרבות משמעותיים ברחבי העולם לא הושגה הסכמה על מספרי ההרוגים המדויקים.
בסיום דבריו תקף ספנסר את מה שהגדיר כסטנדרט כפול בדיון הציבורי סביב המלחמה. "אי אפשר לטעון במשך שנים שישראל הורגת מספר עצום של אזרחים ואז לומר שאי אפשר להעריך את מספר האזרחים שנהרגו ולכן אי אפשר לבחון את היחס בין אזרחים למחבלים", כתב.
"אם הנתונים מספיק אמינים כדי להאשים את ישראל, הם מספיק אמינים גם כדי לבחון את היחס בין אזרחים למחבלים. אם הם אינם אמינים, אי אפשר להשתמש בהם רק כאשר הם תומכים במסקנה אחת".