על אף שבכל הנוגע ללבנון ניכרת בישראל הסכמיות רחבה, ולמרות הקושי המדיני הביטחוני הגדול אליו נקלעה ישראל, האופוזיציה בוחרת להמשיך ולנגח את ראש הממשלה ולא לתמוך בו בסוגיה שהיא מעל ומעבר לפוליטיקה.
השבוע צוינו חמישים שנים למבצע אנטבה. מנחם בגין, אז יו"ר האופוזיציה, היה בסוד המהלך ונתן לו את ברכתו. מה שחשוב הרבה יותר, בגין הבהיר שיקרה אשר יקרה, גם במקרה של כישלון, למהלך יינתן גיבוי של האופוזיציה בלי שום שיקול פוליטי. ואכן ברור שיש סוגיות ונושאים שהם מעל ומעבר ליריבויות פוליטיות בין מפלגות ומחנות.
על רקע מזכר ההבנות המביש שנרקם בין ארה"ב לאיראן, נוצרה בישראל הסכמיות רחבה מאוד בכל הנוגע ללבנון. לכל הכוחות הפוליטיים העיקריים במערכת ברור שבתנאים הנוכחיים, כאשר לחיזבאללה נותרו יכולות צבאיות, אסור לישראל לצאת ממרחב הביטחון שיצרה בדרום לבנון. הסכמיות רחבה ניכרת גם במדיניות הביטחון הרצויה שבמרכזה המשך הפגיעה בחיזבאללה ובתשתיות הטרור שלו. במקרים מסוימים אף נשמעו מהאופוזיציה קולות שניסו לאתגר את הממשלה מימין.
הנשיא הרצוג שיקף היטב את ההסכמיות הרחבה בישראל בנאומו בכנס JNS: "הרשו לי להיות ברור: יש לפתור את הסכסוך בלבנון באמצעות משא ומתן בין ישראל ללבנון, ולא באמצעות סחטנות איראנית. קישור גורלה של לבנון לאיראן לא רק מותיר את ישראל חשופה לאיום מתמיד, הוא גם מותיר את הלבנונים חלשים וחסרי אונים, וימנע מנשיאם ומממשלתם להתקדם… פירוק חיזבאללה מנשקו חייב להיות חלק בלתי נפרד מכל פתרון בלבנון, ואיראן אינה יכולה להכתיב את עתידה של לבנון - בין ישראל ללבנון קיימת הסכמה מלאה לתנאים אלה". האם יש דמות פוליטית משמעותית אחת שלא מסכימה להצהרה זו של הנשיא?
רק כדי להבהיר את גודל ההסכמיות בימינו, יש להיזכר במה שקרה כאן לפני שנות דור ויותר, לקראת הבריחה מלבנון בשנת 2000. במשך שנים פעל כאן ארגון 'ארבע אימהות' בגיבוי תקשורתי נרחב. מושגי הבוץ הלבנוני היו שגורים בפי כול והיציאה מהבוץ הפכה למטרת על של רבים בפוליטיקה ובחברה. הלחצים הובילו בסופו של דבר להבטחתו של אהוד ברק לצאת מלבנון, והוא אכן ביצע זאת בחופזה שהפכה את המהלך לבריחה תוך כדי נטישת בני הברית מצד"ל.
כאמור, כלום מכל זה לא קיים היום. הרי מאז אותם ימים, ובעקבות מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה התעצם באופן משמעותי ביותר עד כדי יכולת איום אסטרטגי לכבוש חלקים מהגליל ופגיעה קשה במרכזי האוכלוסייה בישראל. מה שאירע בשמחת תורה והמחשבה על הפוטנציאל החמור פי כמה שהיה בכוח ארדואן מצפון הביאו לאותה הסכמיות ברורה בנוגע למהלכים הנדרשים בלבנון.
על רקע הכניעה האמריקאית המבישה שנראית כרגע ככוללת גם את לבנון, ובמיוחד את הקישור הבלתי נסבל של איראן ללבנון, היה מצופה מראשי האופוזיציה להבהיר את תמיכתם הברורה במדיניות הישראלית. ייאמר מיד שראשי האופוזיציה לא נדרשים כאן לענות אמן אחר כל אמירה של נתניהו. הם היו יכולים, לדוגמה, להמשיך ולומר שהוא הביא אותנו למצב הזה וכיוצא באלה. אולם כל זה לא סותר את עובדת היסוד שכולם מסכימים שאין לצאת ממרחב הביטחון בלבנון, שיש להמשיך ולהכות בחיזבאללה ושיש לנתק באופן מוחלט בין איראן ללבנון.
עד לכתיבת שורות אלו, התחרות באופוזיציה ממשיכה להתמקד בשאלה מי יבקר יותר את נתניהו מבלי יכולת להתגבר על נטייה זאת, לעצור, ולזכור שיש דברים שהם מעל ומעבר לפוליטיקה.
באדיבות השבועון מצב הרוח