חמש נשים צעירות עמדו מול משה רבנו וחז"ל משבחים אותן על כך וקובעים שהן היו חכמות, דרשניות וצדקניות. הן לא מיהרו להינשא, כי כל אחת המתינה לאדם הראוי.
ההמתנה שלהן הייתה בחירה ערכית. גם היום ישנן כל כך הרבה בנות נפלאות שנמצאות בעמדת המתנה עד שיגיע האדם הראוי להן. עם כל ההכרח שבדבר, כרופאת נשים, עם ניסיון של עשרות שנים בחדרי לידה, ובמרפאות פוריות והיריון, אני יודעת שלהמתנה הזאת ישנו מחיר.
בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה מתמדת בגיל הנישואין ובגיל הלידה הראשונה. מדובר בתופעה עולמית, וגם בישראל היא מורגשת היטב, לרבות בציבור הדתי. הרווקות המאוחרת הפכה לאחד האתגרים החברתיים המורכבים ביותר. רבות מהנשים הן משכילות, מצליחות, תורמות לחברה, בונות קריירה, מתנדבות ומקיימות חיים מלאים, אבל הן נושאות כאב שקט. בכל שבת משפחתית, בכל חתונה, בכל שאלה תמימה לכאורה של- 'נו, מה חדש?', הן מקבלות תזכורת לכך שהמסלול האישי שלהן לא מתקדם בקצב שקיוו לו.
כרופאת נשים אני פוגשת את הפער הזה גם במרפאה. מצד אחד עומדת התקווה הגדולה למצוא את האדם הנכון, ומן הצד השני מתקתק השעון הביולוגי. בניגוד למיתוסים הרווחים, הביולוגיה לא מתיישרת לפי התמורות החברתיות. גיל הנישואין עלה בעשורים האחרונים כמעט בכל העולם המערבי, אך גיל הפריון המיטבי לא השתנה.
האישה נולדת עם כל מאגר הביציות שיהיו לה במשך חייה. כבר מגיל שלושים מתחילה ירידה הדרגתית באיכות ובכמות הביציות, ולאחר גיל שלושים וחמש הירידה נעשית מהירה יותר. בגיל ארבעים הסיכוי להרות באופן טבעי בכל חודש נמוך משמעותית לעומת שנות העשרים, ושכיחות ההפלות וההפרעות הכרומוזומליות עולה. גם טיפולי פוריות מתקדמים אינם יכולים להשיב את איכות הביציות לגיל צעיר יותר. הרפואה מצליחה לעשות פלאים, אך היא עדיין אינה יכולה לבטל את חוקי הביולוגיה. חשוב שכל אישה תכיר את הנתונים האמתיים, כדי לקבל החלטות מושכלות לגבי עתידה, תוך התייעצות עם אנשי מקצוע.
בנות צלפחד לא ישבו בפינה והמתינו שהמציאות תשתנה. הן פעלו באומץ, אך גם בענווה. הן ידעו לבטא את רצונן מבלי לאבד את כבודן. הן דרשו את חלקן בעתידו של עם ישראל, והקב"ה עצמו העיד: 'כן בנות צלפחד דוברות.' הן נטלו יוזמה נשית אחראית, המכוונת לבניין הבית הפרטי והאומה כולה.
החברה שלנו צריכה לעשות יותר כדי לסייע בהיכרות, להסיר מחסומים חברתיים מיותרים, לעודד אחריות ופתיחות, וללוות ברגישות את מי שעדיין מחפשות את זיווגן. במקביל, חשוב שכל אישה תכיר את גופה ואת מגבלות הזמן שהטבע קבע, לא מתוך חרדה אלא מתוך אחריות. כפי שאדם לא מתעלם מגילו כאשר הוא מתכנן את עתידו הכלכלי, כך לא כדאי להתעלם מהגיל כאשר מתכננים את העתיד המשפחתי.
בנות צלפחד לא התפשרו על ערכיהן, אבל גם לא המתינו מתוך פסיביות. הן פעלו, שאלו, יזמו והאמינו שיש ביכולתן להשפיע על עתידן. זאת קריאה שלא לוותר על החלום להקים משפחה, ולא לדחות את ההתמודדות מתוך אשליה שהזמן איננו גורם משמעותי.
ידע הוא לא איום, אלא כוח. מטרת המידע הרפואי הוא לאפשר לנשים לבחור מתוך מודעות. כשם שכל אדם זכאי לדעת את מצב לבו או את רמת הסוכר בדמו, כך כל אישה זכאית להכיר גם את מגבלות הפוריות הטבעית שלה. החלטות גדולות בחיים ראוי לקבל מתוך ידע אמין ולא מתוך תקוות שווא. כמו בנות צלפחד, כדאי להביט אל העתיד בעיניים פקוחות, באחריות, ובאמונה.