המוסיקאי נתן סלומון מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על מוסיקה, אהבתו הגדולה, ועל הסרטונים הפוליטיים הבועטים ששיגר לרשת יחד עם חבריו וגרמו לטלטלה אדירה ובראשם הסרטון 'אבא, אני ביביסט'.
השיחה עם סלומון נפתחת עם התייחסות מעמיקה וקלילה לעולם המוזיקה, כאמור אהבתו הגדולה, אך כדבריו, אהבתו של כל אדם באשר הוא. סלומון מדגים מעט כשהוא פורט על היוקללה, ומכאן הוא עובר לספר על סרטוניו הבועטים. סרטון 'אבא אני ביביסט' הפתיע גם אותו בתהודה האדירה לה זכה עם עשרות מיליוני תפיות בכל העולם שבאו לאחר סרטונים אישיים שערך והגיש וזכו למאות אלפי צפיות "בלבד". כמות זו של שישים מיליון צפיות היא "סכום שלא נתפס", הוא אומר ומספר גם על החרדה שמתלווה להיקפים כאלה של חשיפה.
הסרטון ההוא זכה ל"פיצוץ" משמעותי לאחר שגם נתניהו וגם אילון מאסק שיתפו אותו. אילון מאסק עשה זאת כחלק ממאבקו בפרוגרס. סלומון מספר על אמנם שניגשים אליו, מזדהים עם פעילותו ועמדותיו הימניות אך חוששים אפילו להצטלם אתו מחשש שיבולע להם מקצועית. "על זה זה מדבר. על אנשים שלא יכולים להגיד שהם ביביסטים כי זה יפגע להם בפרנסה".
בדבריו מסביר סלומון את המהלך הנפשי פסיכולוגי שעבר על אנשי שמאל קיצוני שזהותם הפוליטית הפכה לזהותם האישית וכאשר תפיסת עולמם קרסה בשבעה באוקטובר הם התקשו לקבל ולעכל כל דעה אחרת וכל נושא דעה אחרת, גם אם הוא חבר וקרוב משפחה.
כמי שמגדיר את עצמו אדם שמעריך מאוד את נתניהו, דוחה סלומון את הטיעון אודות המשמרת של נתניהו שבה אירע הטבח. הוא מזכיר כי לו היה מנסה נתניהו לתקוף בעזה יום קודם לכן היו טייסים מונעים זאת בגופם. "לדעתי אין לו שום אחריות לזה. זו אחריות של הצבא, הדרג הצבאי לא סיפר לו ואני לא מנסה לשכנע בזה אף אחד".
סלומון מספר על הזעם הגדול שהתעורר בו כאשר הבין שהצבעתו לימין נמחקת יום לאחר ספירת הקלפיות. הזעם היה גדול כל כך עד כדי החלטה לעבור סדנא לניהול כעסים, בין השאר גם בעקבות ויכוחים פנים משפחתיים שהיו מלווים אותו. עוד הוא מספר על אירוע המצור על המספרה של שרה נתניהו. הוא עצמו היה שם וראה את מאות הגברים שטופי ההסתה, השונאים והזועמים. "זה היה משהו אלים מאוד, זה היה משהו מסוכן", הוא אומר. "האנשים האלה פשיסטים וההתנהגות שלהם פשיסטית וכוחנית".
בעקבות הפגנות אלימות שכאלה החליט לצלם את עצמו בשעת לילה מתחת לפנס רחוב כשהוא תוהה איך הוא יוגדר כביביסט שמתגורר בצפון תל אביב. למחרת זכה הסרטון בשבעים אלף צפיות, מה שהבהיר לו שבכך הוא מדבר לרבים ומבטא את מה שעובר על רבים אחרים. כחלוף חודשים בהם הפיק עוד ועוד סרטונים, רבים ניגשים אליו, גם ברחובות תל אביב ומחזקים את ידיו, מבקשים שימשיך. "תל אביב היא לא כזו שמאלנית כמו שחושבים", הוא אומר ומוסיף כי רבים מהם חוששים להיפגע ולכן מעדיפים לשתוק. על כך הוא עצמו לא מתכוון לשתוק ולהרפות.
בהמשך השיחה אתו חוזר סלומון לעברו ב'בית הבובות', להצלחה הגדולה אז, לשיער שהוא מטפח עשרות שנים והפך למעין סמל מסחרי עבורו, לאנונימיות שרעייתו מקפידה לשמור עליה על אף החיים לצד מי שזוכה לחיבוק גדול ותהודה רחבה ברשתות ומחוצה להן, וגם על הבחירה שלו לשיר נמוך, גם במנעד הקול וגם בבחירת הטקסטים.