בקדושה מיוחדת התקדש רבי עמוס גואטה זצ"ל. הוא עזב לחלוטין את החשבונות המעסיקים את בני האדם והתמסר בכל ישותו לעבודת הבורא.
יש כל כך הרבה מה לספר עליו. אפשר להתפעל מעמל התורה העצום שלו, מן היגיעה הבלתי פוסקת בתורה הקדושה. במשך שנים רבות היה יושב ועוסק בתורה כשהוא עטור בתפילין לאורך היום, וזהיר ביותר במצוות ציצית. הוא נשאר בישיבה במשך כל ימות השבוע וישן על כיסא בלבד.
אפשר להרחיב על עבודת התפילה שלו, עבודה שבלב במובנה העמוק ביותר. שעות ארוכות היה עומד לפני קונו, בפרישות מוחלטת מהבלי העולם הזה, כולו דבקות והתבטלות.
אך נדמה שמעל הכול, בבחינת "ואת עלית על כולנה", בלטה בו המידה שסביבה סובבת כל התורה כולה, אהבת ישראל אמיתית.
הייתה בו יכולת נדירה להכיל כל מר נפש וכל שבור לב. הוא העניק תקווה ליהודים שהתמודדו עם קשיים ומורכבויות, פתח את ליבו בפני הנפלטים מן המסגרות והפיח בהם רוח חיים, אמון, סבלנות ותקווה. כל יהודי הרגיש שיש לו מקום בליבו.
גם מי שלא מצא את מקומו בשום מקום אחר ידע שאצל רבי עמוס יש לו כתובת. הוא ידע שרבי עמוס מאמין בו, רואה בו את החלק אלוק ממעל ואינו מוותר עליו. זו הייתה נשמה ענקית, גדלות רוח שאין כדוגמתה.
רבי עמוס היה מכניס אורחים מופלא. הוא האכיל והשקה כל אדם, ובענוותנותו הרבה היה טורח לא פעם להכין בעצמו את המאכלים לאורחיו.
במשך שנים רבות זכינו שרבי עמוס הגיע לחברון בקביעות מדי שנה ביום הכיפורים. הוא בא גם בשנים קשות, כאשר רק מעטים העזו לפקוד את המקום. אף ששילם על כך מחיר אישי כבד, היה יקר לליבו להגיע לעיר האבות ולהידבק באורם של אבות העולם.
זכינו לראותו עומד בתפילה שעות על גבי שעות, דבוק בה' בדבקות עצומה, כאילו התרומם מעל מגבלות העולם הזה. גם כאשר סביבו שררו רעש, מהומה והמולה, דבר לא הצליח להסיח את דעתו מעבודת ה'. לאחר שבירת הצום, בשעת לילה מאוחרת, הלכנו לראותו, והוא עדיין עמד בתפילת יום הכיפורים, כבן המתחטא לפני אביו, כמלאך ה' צבאות.
בשנה האחרונה, כשהיה מסובל בייסורים קשים, הייתי בטוח שלא יוכל להגיע לחברון ביום הכיפורים. מצבו הרפואי היה מורכב ביותר. אך רבי עמוס לא ויתר. הוא הגיע כשהוא מלווה באמבולנס ובציוד רפואי מיוחד כדי לשהות בחברון. היה זה מחזה נורא הוד, מרומם ומפעים עד עומק הנפש.
במוצאי יום הכיפורים ראיתי חייל שבא לבקש ממנו ברכה. הוא ודאי ציפה לכמה מילים קצרות, אך רבי עמוס אחז בידו דקות ארוכות, הניח את ידו הקדושה על ראשו והרעיף עליו אהבה, חיבה והערכה. בכל ליבו חיזק את ידי לוחמינו הקדושים, מגיני ארץ קודשנו. הייתה זו תמונה שנחרתה עמוק בלב.
כששמע על הטבח הנורא בשמחת תורה התשפ"ד אמר בכאב: "מכרו אותנו"! זמן קצר לאחר מכן נפל למשכב, ומאז הלך והזדכך בייסורים רבים.
כל חייו לימדו שלא רק שהיה מוכן לצאת מאזור הנוחות שלו למען הזולת, אלא שמעולם לא היה לו אזור נוחות. הוא העניק את ליבו ואת נשמתו לאחרים, חי כדי להיות קרוב לנשברי לב ולהושיע את דכאי הרוח.
הלוואי שנזכה ללמוד ממנו, ולו מעט מן המעט, לאהוב כל יהודי בכל לב ובכל נפש, גם אם אינו נראה כמונו, אינו בא מן הציבור שלנו ואינו משתלב במסגרת שאנו רגילים אליה. דווקא שם נבחנת אהבת ישראל.
שהרי זו היא כל התורה כולה.