הספר שמסעיר את הוויכוח על סורוס

החוקרת ד"ר רחל ארנפלד עומדת בראש "המכון לדמוקרטיה אמריקאית ולוחמה כלכלית". לפני כשלוש שנים יצא לאור ספרה "The soros Agenda" (סדר היום של סורוס).

בספרה היא חושפת את מעלליו של הפילנטרופ היהודי ג'ורג' סורוס ( ג'ורג' סורוס (במקור שוורץ, באנגלית: George Soros, בהונגרית: Soros György - מבוטא שוֹרוֹש; נולד ב־12 באוגוסט 1930) הוא איל הון יהודי־הונגרי־אמריקאי, מיליארדר התורם סכומים גדולים לארגוני זכויות אדם, למוסדות, ולקידום פעילות פוליטית בעולם, מתוך ויקיפדיה).

על סורוס אמר בעבר שגריר ארה"ב בישראל לשעבר דייויד פרידמן: "ג'ורג' סורוס עשה יותר כדי להוציא את דיבתה של מדינת ישראל ולממן מכונת תעמולה אנטי ישראלית כמעט מכל אדם אחר על פני כדור הארץ".

ארנפלד היא מומחית למימון טרור ולוחמה כלכלית, ובספרה היא טוענת שמאחורי הרטוריקה של "זכויות אדם" ו"דמוקרטיה" מסתתרת אג'נדה קיצונית שמטרתה לשנות מהיסוד את המבנה החברתי והפוליטי של מדינות המערב.

ארנפלד מראה כיצד הקרנות שלו פועלות לקידום גלובליזציה, טשטוש זהויות לאומיות ועידוד הגירה המונית (במיוחד לאירופה ולארה"ב), מתוך תפיסה שהגבולות והלאומיות הם מקור לסכסוכים.

המחברת מאשימה את רשת הארגונים של סורוס במימון ותמיכה באג'נדות פרוגרסיביות רדיקליות בבתי ספר ובאוניברסיטאות. לדבריה, כספיו מסייעים להחדרת תיאוריות כמו "תיאוריית הגזע הביקורתית (CRT) ופוליטיקת זהויות, שמייצרות פילוג ומחלישות את הלכידות החברתית.

חלק נרחב מן המחקר שלה מוקדש לביקורת על פעילות הקרנות של סורוס בישראל ובאזור. היא חושפת את המימון המאסיבי שסורוס מעניק לארגוני שמאל קיצוני, ארגונים פלסטיניים וארגוני "זכויות אדם" הפועלים לבידוד הדיפלומטי של ישראל, החלשת צה"ל וקידום נרטיביים אנטי-ציוניים בזירה הבינלאומית.

סורוס רואה בציונות ובמדינת הלאום היהודית סתירה מוחלטת לחזון "החברה הפתוחה" הגלובלית שלו. וכך כתב במאמר מפורסם מ-2003 (The Bubble Of American Supremacy""):

אני לא שותף לאמונה לפיה לעם היהודי יש זכות למדינת לאום משלו... עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית מהווה מכשול ליישום מלא של רעיון החברה הפתוחה האוניברסלית".

מדיניות של חורבן

בראיון שהעניקה ארנפלד לרשת "CBN News"עם צאת ספרה, השיבה לשאלת המראיין כיצד כספיו של סורוס משפיעים על מדינת ישראל: "אתה רואה את ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית בישראל... סורוס מעורב בקידום ארגוני שמאל מזה עשרות שנים, כמו גם בארגונים פלסטיניים שלא מכירים במדינת ישראל... כולל ארגונים פלסטיניים שהוגדרו כארגוני טרור".

לטענות המראיין שסורוס עצמו הוא יהודי ושיש משהו אנטישמי בטענות נגדו, משיבה ארנפלד (שהיא אזרחית ישראלית ואמריקאית שנולדה וגדלה בישראל), שסורוס משתמש ביהדותו ככסות בלבד, בעודו פועל נגד האינטרסים היהודיים:

"הוא משתמש בדת שבה הוא נולד, אבל הוא מעולם לא גדל בבית ששמר על הדת... הוא טוען שהוא אגנוסטיקן (=אדם המחזיק בעמדה פילוסופית לפיה אין אפשרות לדעת בוודאות האם אלוהים קיים, או שסוגיה זו אינה ניתנת להכרעה אנושית בהיעדר הוכחות חותכות), הוא לא אוהב ציונות, והוא חושב שליהודים לא צריכה להיות מדינת לאום משלהם... הם לא צריכים להיות ראויים למדינה יהודית".

את הריאיון היא מסיימת בהצדקת הביקורת עליו: "אני לא רואה שום דבר פסול בלבקר מדיניות שמחריבה את המדינה זו (ארה"ב) ומנסה להחריב את מדינת הלאום היהודית, ישראל".

כבר בעבר ביקר ד"ר גדי טאוב את העמדות של סורוס ודומיו בטענה שהם חותרים תחת מדינות הלאום ולמעשה תחת הדמוקרטיה במובנה הפשוט - שלטון העם: "החזון הגלובלי הזה הוא נוח בעיקר לעשירים, כיוון שעניים תלויים בקיומה של המדינה שבה יש להם כוח אלקטורלי, כי כוח כלכלי אין להם".

בקיצור, הגלובליזם מתהדר בנוצות של "זכויות אדם", אך למעשה מדובר בפרויקט מעמדי שמטרתו לפרק את מדינת הלאום - שהיא הכלי הדמוקרטי היחיד המגן על רוב האזרחים הפחות-אמידים.

טיפול שורוש

ובכן, למה ראיתי לנכון להציף את המידע הזה על פעילותו של סורוס? המניע שהביא אותי לכך, באופן מפתיע, הוא העובדה שהשבוע בט"ו בתמוז חלה ההילולא של רבנו חיים בן עטר, מחבר הפירוש המופלא "אור החיים" הקדוש על התורה. בפירושו לפרשת פנחס נוגע "אור החיים" בהתמודדות עם אויבים שמגמתם להחטיא את ישראל, כמו בסיפור המדיינים וחטא בעל פעור, עליהם קראנו בסיומה של הפרשה הקודמת ובתחילתה של הפרשה הנוכחית.

המגמה הזדונית להשמדת ישראל על ידי הפלת הגבולות המבדילים בינינו לבין שאר העמים פושטת צורה ולובשת צורה מדור לדור. בתוספת נופך של רעיונות עוועים שמדיפים בדרך כלל ריח רע (בעל פעור...) ומעניקים תחושת ליברליזם מדומה (בנות מדין...), אותם גורמי זדון מוצאים שותפים גם בקרב חלקים מדולדלים בתוך עם ישראל עצמו. בסיסמאות יפות ובדגלי גאווה ססגוניים, הם מצליחים לשבות נפשות תועות שהרוח הכללית של קוסמים להם, אך מגמת הזדון שמאחוריהם נסתרת מעיניהם.

לדברי "אור החיים" הקדוש, היחס לגורמים ההרסניים האלה צריך להיות חותך וחד-משמעי: "צרור"! לצרור פירושו לדבריו הוא ללבות את האיבה והשנאה לאותם גורמים עוינים שעוטפים את העוינות שלהם בעטיפות יפות ובסיסמאות מתוקות. כמו השם המתקתק של קרן מימון הטרור של סורוס: "קרנות החברה הפתוחה" (Open Society Foundations). נשמע טוב, נכון? מה יותר יפה מחברה פתוחה ומכילה? והמתיקות המדומה הזאת מסתירה תחתיה רעל קטלני.

לכן אומר "אור החיים": "והכוונה בציווי זה (= "צרור") להקדים ולשנוא המחטיאם" ובנוסף לכך "גם להתעיב הערב והטוב הבא מהם..." כלומר - להתרחק מכל סוג של טובין שקיבלנו מאותם אויבים ערמומיים. וממשיך "אור החיים": הוא על דרך אומרו "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא" (תהלים קלט, כא), פרוש משאניך כאילו אמר משניאך שגורמים לשנאת בחור בטוב...".

השנאה לאויב נובעת מכך שהוא מנסה לגרום לנו, בדברי החלקות שלו, לתעב את הטוב ולבחור ברע. ולכן אנו מצווים לצרור אותו, בלשון הווה. כל הזמן (עיין רש"י כה, יז). כי המאבק התודעתי מתחיל קודם כל בתוכנו. ובערכים שאנו מכניסים לתוך חדרי הלב. בכל יום ובכל שעה. כי כשאנחנו מבקרים מדיניות שמבקשת להחריב אותנו, אנחנו בונים את התודעה שלנו ומחסנים אותה.