'וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם'.
'אור החיים' הקדוש שהשבוע חל יום פקידתו, כתב לדקדק בכפילות התיבה 'לֵּאמֹֽר' שבפסוק - צריך לדעת למי יאמר, אם לפנחס לא היה צריך לומר אחר כך 'לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר' שכבר אמר שיאמר לו הדברים, ועוד מסדר הדברים מוכח שלא כן הוא. לכן נראה שנתכוון בזה שיאמר לבני ישראל דברים שנאמרים בעניין, והכוונה כדי שיכירו כמה טוב עשה להם פנחס במעשהו בקנאו את קנאת ה', ולא ישנאוהו חלילה בשביל הריגת הנשיא החוטא. וכן הוא במדרש תנחומא [פרשת פנחס, א] ובו המדרש מתאר כיצד השבטים היו מבזים את פנחס ומזכירים את ייחוסו מצד אמו. בתו של יתרו שעבד עבודה-זרה: 'הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים, והרג נשיא שבט מישראל?!'.. כדי להשתיק את המקטרגים, הקב"ה מיהר לייחס אותו לאהרון הכהן: 'פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן', ונתן לו את בריתו שלום.
אך נותרנו עם השאלה מהי אותה ברית שלום. ובאמת תמה כרבים הרב אברהם וואזנר זצ"ל בנו של בעל ה'שבט הלוי', בספרו 'אבן הלוי', שלכאורה עדיין תמוה הדבר שבגין מעשה קנאות קיבל פנחס את שכרו בכך שהקב"ה נותן לו את 'בריתי שלום'. אלא, אומר הוא, יש שלום ויש שלום. יש שלום מזויף מתוכו, הבא לחפות על העוול והרוע שנעשה, כמו שאומר ירמיהו 'חץ שחוט לשונם מרמה דבר, בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו' [ט,ז]. אין כאן לא אהבה ולא שלום אמת, כי שלום אמת ניתן להשיג רק כשהוא מושתת על אדני התורה והמוסר. לכן 'אין שלום אמר ה' לרשעים' [ישעיהו מח,כב]. דווקא הריגתו של זמרי שנראה על פניו כהיפך השלום והשלווה בין הבריות, דווקא זוהי מעלתו של השלום האמיתי, כי בכך הפריד פנחס את האחדות המזויפת עם הרשעים. בדומה אומר רב חיים מבריסק זצ"ל, שעצם מעשה הקנאות גרם להשבת החמה, גרימת נחת רוח והסרת המחיצה בין ישראל לקב"ה.
'לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם' [כה,יב]. אומרת הגמרא בזבחים [קא.] לא נתכהן פנחס [לא נעשה כהן] עד שהרגו לזמרי, ועשה שלום בין השבטים. ובסנהדרין אומרת הגמרא, כיון שראה פנחס שאין אדם מישראל שעושה משהו [לזמרי], מיד 'ויקח רומח בידו'...
מהי אותה ברית שלום, וכיצד באה היא לידי ביטוי? מדוע לא די במידת האמת? הלוא משה-רבנו הוא גדול הנביאים, ומשה אמת ותורתו אמת, ועוד קודם לכן נאמר על יעקב אבינו, 'תתן אמת ליעקב'. הקב"ה נותן התורה המנחה את ישראל בתורתו כיצד היא דרך האמת, כיצד בכל דרכיך דעהו, נותן לפנחס מתנה מיוחדת - ברית שלום! מה מוסיפה ברית שלום זו על תורת אמת? ולא עוד אלא שדרכי האמת והשלום שונות האחת מחברתה כמטחווי קשת. משה היה אומר ייקוב הדין את ההר, ולעומתו אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר 'תורת אמת הייתה בפיהו ועוולה לא-נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון' .
הגמרא מתארת את מידתו של אהרן הכהן, בשאלה האם מותר 'לבצוע', היינו, לעשות פשרה בין שני בעלי דין. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע, הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר בתהלים [י] 'בוצע ברך נאץ ה'', אלא: ייקוב הדין את ההר, שנאמר בדברים [א] 'כי המשפט לאלוקים הוא'. ומאידך לימדונו חכמינו שלעולם יעשה דיין פשרה קודם יעשה דין. המשנה באבות מחזקת את דרכו של אהרן, סבו של פנחס: 'הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' [א' יב]. וכלשון הרמב"ם, כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע, או שהיו מספרים לו שתוכו רע ושבידו עבירה, היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו, והיה מרבה לספר עמו.
והיה האיש ההוא מבייש נפשו ואומר: 'אוי לי אילו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי, לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, כל שכן שידבר עמי, ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר, לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו'. והיה חוזר למוטב, שב ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו. ואמר השם יתברך כשתארו במידה נכבדת זו ש'בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון ' [מלאכי ב, ו].
ועדיין יש להרחיב, מהי אותה ברית שלום, בסך הכל יכול היה פנחס לנהוג כסבו, אהרון, מהו אפוא הייחוד בברכה זו? בדרך כלל כאשר חז"ל בוחנים לאיזה 'שלום' התכוון הקב"ה בהבטחה זו, מוצאים אנו שלוש משמעויות מרכזיות:
האחת, ה"שלום" כמעמד הכהונה - המשמעות הפשוטה והמרכזית ביותר בדברי חז"ל היא שברית השלום היא ברית הכהונה. כפי שנאמר בהמשך הפסוקים 'וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם'. ואכן הגמרא במסכת זבחים, קובעת שלא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי. פנחס אמנם היה נכדו של אהרון הכהן, אך הואיל ונולד לפני שאהרון ובניו נמשחו לכהונה, הוא לא נכלל במשיחה האוטומטית. אך בזכות מעשה הקנאות שלו, הקב"ה צירף אותו לכהונה כגמול על כך שהשיב את חרון האף מעל ישראל.
בספרי במדבר [פיסקא קלא] המדרש מחבר בין שלום לכהונה בצורה ישירה, ולומד זאת גם מנבואת מלאכי על שבט לוי: רבי שמעון בן אלעזר אומר... נאמר כאן שלום ונאמר להלן [ב,ה] 'בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם', מה שלום האמור להלן כהונה, אף שלום האמור כאן כהונה.
המשמעות השניה היא שברית השלום, ה'שלום' המיוחד הזה היווה כהגנה וחיי נצח. מעשהו של פנחס עורר את זעמם של שבט שמעון [אחר שנשיאם, זמרי, נהרג על ידו]. מעבר לכך, חז"ל מזהים את פנחס עם אליהו הנביא, ודורשים ש'ברית שלום' משמעותה שלום ממלאך המוות - כלומר, חיי נצח. תרגום יונתן בן עוזיאל [על הפסוק] מתרגם את ההבטחה כהבטחה לחיי נצח שיאפשרו לפנחס/אליהו לבשר את הגאולה לעתיד לבוא: '...הא אנא גוזר ליה ית קיימי שלם, ויהוי חי וקיים למבסרא גאולתא בסוף יומיא'. [הרי אני גוזר לו את בריתי שלום, ויהיה חי וקיים לבשר את הגאולה בסוף הימים].
התיקון לקנאות הינו ב'ברית השלום'. פנחס עשה מעשה נורא של הריגת אדם ברומח. מעשה כזה, גם כשהוא מוצדק ונעשה לשם שמיים כדי לעצור מגפה, עלול להטביע בנפשו של האדם אכזריות, כעס ואלימות טבעית.לכן, דווקא לאחר מעשה הקנאות, הקב"ה נותן לו 'ברית שלום' ומכניס אותו לכהונה. מסביר הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו 'העמק דבר' , שהקב"ה נתן לפנחס הבטחה שהמעשה האלים לא יפגום בנפשו. הפיכתו לכהן - איש של שלום, אהבה וחסד - נועדה לאזן אותו, לנקות את נפשו מרושם האלימות, ולהבטיח שהקנאות הייתה מעשה חד-פעמי ולא תכונת אופי שתלווה אותו הלאה. הכהונה נועדה להחזיר אותו אל דרך השלום של סבו, אהרן הכהן. ברית השלום תשמש לו כמגן רוחני גם כאשר בפרשה הבאה, פרשת מטות, יידרש פנחס על ידי משה-רבנו לעמוד בראש הצבא ולנקום את נקמת ה' במדיינים.
הפסוק אינו אומר 'ברית שלום', אלא 'בריתי שלום', משמע, ברית דוגמת בריתו של הקב"ה בבריאת העולם עם ברואיו, ברית של שלום ואיזון בין כל ארבעת מרכיבי העולם, ככתוב במדרש במדבר-רבה: 'ארבעה טבעים, ברא מהם הקב"ה את העולם - הארץ, המים, האוויר והאש' [יד,יב]. זוהי גם בקשתנו עלי אדמות בסיום תפילת העמידה ובסיום אמירת קדיש - 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן'. מבקשים אנו שנדע ונשכיל לאזן בעולמנו בין כל אותם גורמים הסותרים זה את זה, במחלוקות לסוגיהן, כשם שהקב"ה מאזן בין המרכיבים בהם ברא את עולמו, למרות שיש והם סותרים זה את זה, כאש והמים.
לא בכדי בימים נוראים ובעשרת ימי התשובה, אנו מוסיפים את 'ה הידיעה', ואומרים 'עושה השלום' [מטה אפרים תקפ"ב ומקורו באר"י בשער הכוונות בדרושי ראש-השנה], כי בימים אלה מתפללים לתיקון העולם ולגילוי מלכות ה' בעולם באופן במושלם ביותר, מתוך שלמות ואחדות כל הבריאה תחת מלכות ה'. אחדות בה חיים גם כל הניגודים בהרמוניה. ימים בהם קיימת בחינה מיוחדת של שלמות והמתקת הדינים. וכידוע 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' [סוף מסכת עוקצין]. שלום זה כולל שלום בין אדם למקום, בין אדם לחברו, בין אדם לעצמו ובין ישראל לארצם.
איזון זה מביא אותנו לעומק המיוחד והרובד הנוסף שיש במתנה זו של 'ברית שלום' שניתנה לפנחס על ידי הבורא - 'ברית שלום' כדרך חיים לפרט ולכלל. אומר הנביא זכריה בהקשר לצום י"ז בתמוז שחל השבוע, וכן שאר הצומות, שהם יהפכו לימי ששון ושמחה, ימים בהם האמת והשלום לא רק ידורו בכפיפה אחת אלא יגורו מתוך אהבה והשלמה זו עם זה - 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ'. כשם שעושה ה' שלום במרומיו, ומוצא איזון בין הניגודים, כך נכון לעשות שלום עלינו ועל כל ישראל. אומר מדרש תנחומא [ פרשת ויגש, ז] 'עושה שלום במרומיו' - מיכאל שר של מים, וגבריאל שר של אש, ואין המים מכבים את האש, ולא האש מבערת את המים'.
לא די באמת, לא די בגישה האומרת 'יקוב הדין את ההר' אלא יש לילך בדרכו של אהרן הכהן מבלי שהאמת תיפגע. לכן לעולם יעשה דיין פשרה קודם יעשה דין. כך גם עשיה לפנים משורת הדין. אמנם הפשרה סותרת את האמת הדינית האבסולוטית, אך היא דרך ברית השלום בה ברך ה' את פנחס. האמת והשלום יחדיו מהווים את רצון ה'. הגם שהאמת לא תהיה טהורה בשל מיזוגה זה.
הן בפן הפרטי והן בפן הכללי, אי אפשר להתנהל או לנהל מדינה לפי פסיקת יועץ משפטי, אלא כשמו כן הוא. יש לנהלה על פי בחינת עצתו מהו הדין להבנתו, ותו לא. משאמר את דבר עצתו, על המנהיג לשקול בדבר, ולראות כיצד ניתן ליישם אותה, אם בכלל, וכיצד ניתן ליישם את אותה אמת בשינויים קלים בדרכי שלום. כי 'מלך אוהב צדקה ומשפט', ולא משפט לבדו. משפט וצדקה כרוכים ירדו לעולם ומיזוגם הוא הוא רצון ה'. כלשון הנביא יחזקאל 'וְאִישׁ, כִּי-יִהְיֶה צַדִּיק; וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה' [יח,ה].
מזג שיפוטי משמעו למזג תובנות וגישות, למזג את האמת ואת השלום, ולא להיעצר באופן נוקשה באמת, בבחינת ייקוב הדין את ההר. כך גם בשינוי תהליך ונוהג של שנות דור כגיוס לומדי תורה. דומה כי זהו הרובד הנוסף והנעלה של המתנה מבית גנזיו של הקב"ה שניתנה בפרשה לפנחס - הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם'. מיזוג המאפשר לפנחס את הכהונה מחד ואת הובלת הצבא למלחמה במדיינים מאידך. אין בשלום רק העדר מלחמה, אלא ובעיקר הרמוניה, איזון וסינתזה. איזון בין הקנאות שבנפשו של פנחס למידת החסד.
לא בכדי נאמר בשולחן ערוך [אורח חיים, קכג,א] - 'כשיגמור תפילתו יפסיע שלש פסיעות לאחריו בכריעה אחת... וקודם שיזקוף יפנה לשמאלו ויאמר: 'עושה שלום במרומיו', ויפנה לימינו ויאמר: 'הוא יעשה שלום עלינו', ולאחריו יאמר: 'ועל כל ישראל ואמרו אמן''. כי כדי להגיע לשלום, לשלום בית, לשלום בבית הכנסת ולשלום באומה, למרות האמת, רצון ה' שכל צד יתרכך וילך שלשה צעדים לאחוריו ובכך יבוא שלום עלינו ועל כל ישראל ונאמר אמן.
הכותב הוא יו"ר חברת הנדלן ציפחה אינטרנשיונל