ירון ויסברג, יועץ, מרצה ומנחה בתחומי זוגיות ויחסים בין המינים, פרסם באחרונה את עמדתו בסוגיית שילובן של לוחמות ביחידות קרביות מעורבות. עמדתו של ויסברג פחות שגרתית, בעיקר לנוכח הרקע התרבותי חברתי שממנו הוא מגיע. בראיון לערוץ 7 הוא מספר:
"מעולם לא עלה על דעתי להפריד באיזו מסגרת בין גברים לנשים, גדלתי בצפון תל אביב, למדתי במעורב בכל המסגרות וכך גם הגיוס. לא התגייסתי לקרבי. התגייסתי ל-8200 שזו יחידה עם אחוז הנשים הגבוה ביותר בצה"ל. בקורס שלי היינו 17 בנים עם 80 בנות, כך שמעולם לא עלה על דעתי לעשות את ההפרדה הזו".
עם זאת, הוא אומר, כי כמי שחוקר את תחום הדינמיקה בין גברים לנשים "ברור לי שכשששמים גברים ונשים ביחד במסגרת משותפת ואינטנסיבית לאורך זמן, כמו ביחידה קרבית, נוצר חיכוך שיוצר דינמיקה רומנטית, לא בין כל אחד לכל אחת, אבל זה כר פורה ליחסים רומנטיים". מאחר וכך, אומר ויסברג, קשה להפריד בשעת מבחן בין הצורך להילחם ולנצח, כמטרתו של הצבא, לבין הנטיה התרבותית שמלווה אותנו אלפי שנים, נטיית הגברים לגונן על נשים וילדים.
תפיסה זו היא שהביאה לכך שבטיטניק הנשים היו הראשונות שהועלו על סירות ההצלה, וכך גם הן הראשונות ששוחררו בעסקאות החטופים ואיש לא מצא לנכון לערער על כך. מדובר בתפיסה ערכית תרבותית שמנקורה בהבנה שעבור שרידות האנושות חשובים חייהן של נשים יותר.
למעשה, אומר ויסברג, קיימת סתירה פנימית בין הליברליזם הפמיניסטי ששואף לאפס את הפערים בין גברים לנשים, לבין הסנטימנט הטבעי של הגברים להצלת נשים ולהושיע אותן. הסתירה הזו מקשה בפועל על תפקוד הצבא השואף לנצח כאשר כלל לוחמיו וחייליו פועלים באופן שוויוני ומכוון ניצחון. בשעת מבחן צבאית, כלומר בשעת מלחמה, לא ניתן, אומר ויסברג, לעשות איפה ואיפה בין הלוחמים.
ויסברג מספר על תגובות שקיבל בעקבות הפצת הסרטון ובתגובות אלו היו גם סיפורים מהשטח על השפעות הסתירה הזו על התפקוד המבצעי של לוחמים ולוחמות. לדבריו, גם אם ניתן לטעון שהמקרים המדוברים הם חד פעמיים ונקודתיים, לא ניתן להתעלם מהטבע הבסיסי שבו חייל מוצא את עצמו מגונן על חיילת מפני מחבל שמסתער עליהם במקום להסתער ולהגיב באש. הצורך לגונן הופך חריף עוד יותר כאשר לתוך מערכת הקשרים בין החייל והחיילת נכנס גם קשר רומנטי שכאמור בהחלט יכול להיווצר מעצם החיים המשותפים ברמת חיכוך גבוהה של יחידה קרבית.
לשאלתנו מה אם כן בדבריו הללו לא ברור לאותם דוגלי השוויון שדורשים שיתוף לוחמות דווקא ביחידות מעורבות ולא ביחידות נפרדות מגדרית. האם להם לא ברור החשש הזה? ויסברג סבור שמדובר באידיאולוגיה שהפכה לכמעט דת, ולאמונות דתיות יש כוח להביא אדם לפעול בניגוד ליצר החיים הטבעי, כפי שלהבדיל קורה בדת האיסלאם שמביאה אנשים לביצוע פעולות התאבדות בשם הדת.
עוד ביקשנו את התייחסותו של ויסברג לשילוב לוחמות במג"ב, שילוב שעל פניו מוכיח את עצמו כיעיל, מקצועי וענייני. לדבריו, אם אכן השילוב מצליח הרי שהוא טוב, אך יש לוודא שאכן השיקול המבצעי הוא השיקול האמיתי שעל פיו מחליטה המערכת אם לשלב לוחמות או לא.
לזאת הוא מוסיף ומעלה השערה לפיה במקום בו נעשות פעולות חינוכיות משמעותיות התודעה יכולה להתעצב. כל זאת מבלי להתייחס לסוגיית הפיכתן של יחידות מעורבות לכאלה שבהן לא יוכלו לשרת חיילים דתיים וחרדים. באשר לנתון זה, אומר ויסברג כי "אם מתעקשים על גיוס חרדים וחשוב שהם יתגייסו, אני נוטה לוותר על גיוס נשים ולאפשר גיוס חרדים מאשר להתעקש על שילוב נשים שיקשה עלינו לגייס חרדים".