יש רגע אחד שחוזר על עצמו כמעט בכל יום. זוג נכנס למעבדת הפוריות. לפעמים הם שותקים. לפעמים היא מחזיקה את ידו בחוזקה. אבל כמעט תמיד אפשר לראות את אותו המבט - מבט של אנשים שנושאים בליבם חלום גדול להקים משפחה.
“אני פוגשת זוגות שנמצאים באחד המסעות המורכבים ביותר שאדם יכול לעבור," מספרת ברנדי. “יש כאלה שמגיעים אחרי חודשים של טיפולים, ויש כאלה אחרי שנים. מאחורי כל זוג כזה יש הרבה מאוד אמונה, תפילות, ציפייה ולעיתים גם כאב".
לחצו כאן וקחו חלק בפעילות העניפה של מכון פוע"ה
תפקידה של ברנדי הוא מהרגישים ביותר בעולם הפוריות. היא מלווה את תהליכי ההפריה במעבדה ומוודאת שהתהליך הרפואי מתבצע בצורה מדויקת, מבוקרת ונכונה לכל אורכו.
“אין כאן מקום אפילו לטעות הקטנה ביותר," היא אומרת. “זו אחריות עצומה שאנחנו נושאים ביראת כבוד."
כל משגיחה במכון פוע"ה עוברת הכשרה מקצועית מקיפה כדי להבטיח שההשגחה תתבצע ברמת הדיוק הגבוהה ביותר. “אנחנו נמצאות שם פיזית לאורך כל ההליך, אבל לא נוגעות בשום דבר. התפקיד שלנו הוא להשגיח בלבד. העיניים שלנו הן הכלי המרכזי בעבודה - לעקוב, לוודא ולבדוק שכל שלב מתבצע בדיוק כפי שהוא צריך."
אבל מבחינתה, זו רק תחילת השליחות. “הרבה אנשים חושבים שאני משגיחה על מבחנות," היא מחייכת. “אבל האמת היא שאני פוגשת אנשים. אני פוגשת זוגות. מאחורי כל מבחנה יש סיפור של חיים שלמים."
לדבריה, הליווי שמעניק מכון פוע"ה אינו מסתכם רק בפן המקצועי או ההלכתי. “הזוגות צריכים לדעת שיש להם על מי להישען. שיש מי שמבין אותם, מקשיב להם, הולך איתם בדרך. לפעמים משפט אחד, חיוך קטן או שיחה קצרה לפני הטיפול יכולים לשנות את כל התחושה."
לא פעם זוגות משתפים אותה בכך שעצם הידיעה שמכון פוע"ה מלווה אותם מעניקה להם שקט. “‘עכשיו אנחנו רגועים יותר’, הם אומרים לי. לא בגלל שמשהו השתנה בטיפול עצמו, אלא כי הם מרגישים שיש מי שנמצא איתם."
ברנדי משתפת גם במנהג אישי שמלווה אותה לאורך השנים. “כאשר זוג מעוניין בכך, אני מבקשת לדעת את שמותיהם. לא בשביל התיק הרפואי, אלא בשביל התפילה. אבל חשוב לי לומר - אני לא מתפללת עליהם, אני מתפללת איתם. אנחנו עומדים יחד לפני הקב"ה."
“יש זוגות שאומרים לי: ‘תתפללי עלינו’, ואני תמיד עונה: ‘אני מתפללת איתכם’. בעיניי, זו המשמעות של ליווי. להיות יחד. להאמין יחד. לבכות יחד כשקשה, ולשמוח יחד כשהבשורה הטובה מגיעה."
לחצו כאן וקחו חלק בפעילות העניפה של מכון פוע"ה
לפני כשבועיים, בזמן שהיא ובעלה התנדבו בחדר המיון בבית החולים בילינסון, ניגשה אליה אישה בהתרגשות.
“‘את זוכרת אותי?’ היא שאלה. ואז אמרה: ‘אני זוכרת אותך מהתקופה שעשית השגחות בקייב, לפני יותר מעשרים שנה.’"
“היא סיפרה לי שהיא לא שכחה את היחס שקיבלה אז. כמה הקשבתי לה, כמה הרגעתי אותה וכמה הרגישה שמישהו באמת נמצא איתה בתוך המסע הזה. אחר כך סיפרה לי שבסופו של דבר היא זכתה להרות וללדת תאומים."
“עברו יותר מעשרים שנה, אבל היא לא זכרה רק את הטיפול - היא זכרה את התחושה. זה הזכיר לי שוב שלפעמים הדברים שנשארים עם אנשים הם דווקא היחס, ההקשבה והידיעה שלא היו לבד."
“יש רגעים שאני לא אשכח לעולם. זוג שחוזר אחרי תקופה ארוכה עם תינוק בידיים. טלפון שמבשר על לידה. תמונה שנשלחת אחרי שנים של ציפייה. בכל פעם מחדש אני מתרגשת. אני לא מרגישה שהגשמתי להם חלום. אני מרגישה שזכיתי ללכת איתם חלק קטן מהדרך."
כששואלים אותה מה מייחד את מכון פוע"ה, היא אינה מדברת רק על הידע המקצועי. “הכוח של מכון פוע"ה הוא בכך שהזוגות אף פעם לא מרגישים שהם רק עוד תיק רפואי. הם פוגשים אנשים שרואים אותם, מקשיבים להם, מכוונים אותם, מחזקים אותם והולכים איתם יד ביד."
אולי משום כך, כאשר אומרים שמכון פוע"ה “מוסיפים צבע לחיים", המשפט הזה מקבל עבורה משמעות מיוחדת. “הצבע לא מתחיל רק ברגע שנולד תינוק. הוא מתחיל הרבה קודם - ברגע שבו זוג מגלה שהוא לא לבד. שיש מי שמאמין איתו, מתפלל איתו, מלווה אותו ומחזיק איתו את התקווה לאורך הדרך."
כי במכון פוע"ה לא רק מלווים תהליך רפואי. מלווים אנשים. צועדים איתם בדרך. ובאמונה משותפת - מוסיפים צבע לחיים.
מכון פוע"ה מקיים בשבוע הקרוב, כ"א-כ"ג בתמוז (6-8.7.2026), את ימי ההתרמה השנתיים. כל אחד יכול להיות שותף ולתרום להוספת חיים.