שורות אלה נכתבות במוצאי היום שבו מלאו אלף ימים מאז הטבח הנורא שהתחולל בבוקרו של חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.23).
שורות אלה נכתבות במוצאי יום י"ז בתמוז, צום הרביעי. אבל, השמאל, יחצ"ניו ושופרות התעמולה שלו התעלמו במפגיע מן המשמעות המקורית של התאריך: יום אבל לאומי, הן לזכר הבקעת חומות ירושלים ביום י"ז בתמוז, אירוע שהביא לחורבן הבית השני בידי הרומאים, והן לזכר הבקעתן ביום ט' בתמוז, אירוע שהביא לחורבן הבית הראשון בידי הבבלים. שני תאריכים סמוכים אלה, ואירועים עצובים נוספים בתולדות עם ישראל, מצוינים כולם באמצעות צום י"ז בתמוז. אבל, בתקשורת הישראלית אין זכר לכך.
השמאל, יחצ"ניו ושופרות התעמולה שלו - והתקשורת המגויסת כולה - התעלמו אפילו מנבואת הנחמה של הנביא זכריה הקשורה בתאריך זה: "כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ." (זכריה ח', י"ט. ספירת החודשים מתחילה בחודש ניסן, ועל כן החודש הרביעי הוא תמוז). מי שרואה הכל דרך משקפיים שחורים וצובע הכל בצבעים קודרים מחמיץ אפילו את האור שבקצה המנהרה.
ולשר החינוך יש להזכיר שאין לימודי ליבה בלי תנ"ך. התנ"ך הוא הבסיס לשפה העברית, ללוח העברי, לתרבות היהודית (וגם העולמית!), להיסטוריה ולגיאוגרפיה של ארץ ישראל. אם היו תלמידיו של שר החינוך לומדים תנ"ך, הם לא היו מחמיצים את נבואת הנחמה של זכריה.
ולכל המלעיזים, לימוד תנ"ך אינו הדתה אלא בסיס תרבותנו, ואין אדם צריך להיות דתי כדי לומר דברים אלה. וכמובן, אין אדם צריך להשתמט מ- צה"ל כדי להכיר את שורשיה של תרבותנו העתיקה. השירות ב- צה"ל הוא צו השעה, והוא הוא השומר על קיומנו ועל יהדותנו.