בליל שבעה עשר בתמוז, במלאת אלף ימים למלחמת חרבות ברזל עבר בקריאה ראשונה "חוק יסוד: לימוד התורה".
במקביל, בוועדת החוץ והביטחון נמשך הדיון בחוק שימנע את מעצרם של עריקים חרדים. לכאורה אלו שני חוקים שאינם קשורים בהכרח. האחד מייקר את התורה ולומדיה, והשני פוטר ממעצר. בפועל, אלו שני שלבים של אותו מהלך.
חוק היסוד מבקש לשנות את נקודת המוצא החוקתית ביחס ללומדי התורה החרדיים. לא רק להצהיר שלימוד התורה חשוב - על כך אין מחלוקת - אלא לקבוע שהוא גובר משפטית על ערכי יסוד אחרים, ובראשם השוויון. מטרתו המוצהרת של החוק, כפי שמוסבר בכתב ובנאומים, היא לעגן בחוק את הפטור מגיוס, ובהמשך גם לאפשר העדפות נוספות והדיפת ערכים אחרים בסוגיות שונות. התורה משמשת כקרדום לחפור בו פטורים והטבות.
החוק השני, חוק ביטול המעצרים לעריקים חרדים, אינו ממתין להסדר הגיוס הכולל. כבר עכשיו, בלי גיוס ובלי אחריות לביטחון המדינה הוא מבקש לקבוע שביחס לעריקים חרדים אין דין ואין דיין. להבדיל משאר אחיהם שאינם רשאים לעבור על חוקי המדינה הם פטורים מחוק ומדין על עריקות. החוק קובע שאותם ורק אותם לא יעצרו.
החוק האחד משנה את כללי המשחק. השני מבטל את האכיפה.
יתר על כן, המשותף ביניהם אינו רק המטרה והתוצאה אלא הנרטיב החדש שהם מכניסים לספר החוקים הישראלי. שני החוקים אינם רק מהלך משפטי. הם נשענים על אותו סיפור ומטמיעים אותו בציבור הכללי. כי כדי להעביר מהלך מסוכן ומכעיס כזה, צריך קודם לספר מחדש את המציאות, לשבש את תפיסת העולם. ולשם כך נבחרו בקפידה הניסוחים המדויקים של מציעי החוקים.
חוק יסוד לימוד התורה הוא הדוגמה המובהקת - הוא אינו מוצג כהעדפת יתר שיש להודות עליה, אלא כ"מאזני צדק". "מאזני צדק" הוא הביטוי שנבחר בדברי ההסבר לחוק היסוד צדק ללומדי התורה (תורה רק של גברים חרדים כמובן). לא זכויות יתר ופטור מחובות לאומיות קיומיות, אלא תיקון עוול לאוכלוסייה מקופחת.
ינון אזולאי הסביר ש"ללומדי התורה" ו"לעולם התורה" אין הגנה בחוק ולכן נדרשים "מאזני צדק" שיאפשרו לפטור אותם משרות. פינדרוס בנאום ארסי על בימת הכנסת בליל י"ז בתמוז תיאר שוב ושוב את עולם התורה כנרדף על ידי הישראליות מלאת הכפירה שהיא המשכם של הצוררים שצרו על ישראל במהלך הדורות.
מי שלא היה חי כאן היה יכול לחשוב שמדינת ישראל אוסרת על לימוד תורה, מתנכלת ללומדיה ושופכת את דמם - ולא שהיא מממנת את עולם התורה במיליארדים, מספקת את צריכה של החברה חרדית יתר על כלל האוכלוסייה, ומגינה בגופם של חייליה גם על מי שאינם מתגייסים. בסתירה בלתי נתפסת מתוך יהירות חסרת גבול בנאומו של פינדרוס, שמענו כיצד באותה נשימה הוא התגאה בעולם התורה במדינת ישראל שמגיע לשיא תפארתו, ומקבל תקציבים אדירים ככל אשר יחפוץ, ובאותה נשימה ממש - תוך שהוא יורק לבור ממנו הוא שותה - הוא מתאר בקול רם על בימת משכן הכנסת את מדינת ישראל כאויב העם והיהודי התורה, כצר הצורר היווני או הרומי.
אין מקריות ורשלנות גם בבחירה להצדיק את החוק בדברי ההסבר הכתובים בעזרת משל הנסמך על האגדה על אספסיינוס ורבי יוחנן בן זכאי המבקש את יבנה וחכמיה.. יפה אמר חה"כ קינלי טור-פז בוועדת הכנסת בניסיון למנוע את חוק החורבן הזה - אם דרעי וגולדקנופף הם רבן יוחנן בן זכאי, כמשתמע מהנאמר שם, אז בנימין נתניהו ראש הממשלה ואביחי בוארון שניהל את הישיבה הם אספסיאנוס.
ועל משקל דברי קינלי אפשר להמשיך ולהסביר את הנמשל: ואם חוקי ההשתמטות הם בקשה מאספסיאנוס להציל את יבנה וחכמיה - הרי שהמדינה היהודית היא הצורר הרומי הבא להשמיד ולנקום, והחרדים הם היהודים שיש להציל ממנה. כלומר שחוק יסוד לימוד התורה בא "להציל עשוק מידי עושקו" - להציל את החרדים מידי מדינת ישראל. זו שאנשיה מפרנסים וזנים ומטפחים ומצילים בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאדם את אחיהם החרדים.
ויש עוד סיבה לכך שנהי הקיפוח חשוב כל כך לדיון. הוא אינו עומד לבדו. הוא בן זוגו של הפרוטקשן. בדיוני הוועדות נשמעו שוב ושוב הזהרות של מצדדי חוקי ההשתמטות שאין לנו ברירה אלא לפטור חרדים מחובת גיוס ומעמידה בפני החוק - כי אם לא נפטור אותם מגיוס ומחוק ומאכיפה - החרדים יבעירו את הרחובות. איומים אלה מושמעים תדיר בוועדות על ידי הקואליציה ותומכי החוק לצד הקינות ותלונות הקיפוח ורדיפת עולם התורה. בקולותיהם של חברי הקואליציה הקינה הקורבנית והאיום האלים אינם סותרים זה את זה; מי שמספר שהוא קורבן, יכול אחר כך להסביר מדוע אסור לאכוף עליו את החוק. ומי שמוסיף לכך איום מפורש במה שיקרה אם החוק ייאכף - הופך את הקורבנות לכלי פוליטי אלים.
הקינה הנרדפת והאיום הכוחני אינם סותרים זה את זה. הם עובדים יחד.
בליל שבעה עשר בתמוז השנה קשה היה שלא לחשוב עד כמה חומות נפרצו בערב הזה. והרי חומות נפרצות לא רק בכוח הזרוע אלא גם בכוח המילה והסיפור: כשהעדפת יתרה הופכת ל"צדק", אכיפת החוק - לרדיפה, והכניעה לפרוטקשן - למדיניות יהודית שורשית ולאהבת תורה - החומה נופלת.
לא רק ההשלכות המעשיות והחוקיות המסוכנות הן הבעיה בחוקי ההשתמטות בכלל ובחוק יסוד לימוד התורה בפרט - שינוי הנרטיב הוא הסיפור, והסיפור הגדול שמאחורי החוק הוא הסיפור - והסיפור הזה הוא סופה של תפיסת מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית רבת זכויות.
אמש, בליל י"ז בתמוז תשפ"ו, במלאת 1000 ימים למלחמה הצביעו 63 חברי כנסת, כולל ראש הממשלה, על חוק המציג את מדינת ישראל כצר הצורר את היהודים והתורה. משל החרדים כרבי יוחנן בן זכאי ומדינת ישראל כרומי הרשעה קיבל את אישורם והסכמתם של רוב חברי הכנסת ושל ראש ממשלת ישראל.
בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות הברית, ונפרצו חומות העיר ונשרפה התורה.
ועדיין לא מאוחר לתקן. אפשר להתנגד לחוק בקריאה שנייה ושלישית - לפני תשעה באב.