החוצפה הייחודית בבג"ץ מבקר המדינה היא לא ההחלטה הצפויה מאליה והבחירה בצד פוליטי, משום שלזה כבר התרגלנו.
החוצפה גם איננה הפרשנות המסולפת משפטית לנושא של הצבעה חשאית, שהרי כבר היו חברי כנסת בעבר, כולל מסיעות האופוזיציה דהיום, שהצטלמו עם פתקי ההצבעה בבחירות חשאיות בכנסת, למבקר המדינה או לנשיא. נזכיר שגם לא הוכח עדיין כי אחד הח"כים המצטלמים אכן נדרש בכפייה לעשות זאת, תחת איומים או בכל צורה אחרת.
החוצפה היא ההתערבות במוסד המקודש שנקרא בחירות דמוקרטיות, ובעיקר, החוצפה לעשות זאת חודשים אחדים לפני בחירות ארציות.
בסוף, מאה ועשרים נבחרי הציבור הלכו אל מאחורי קלפי, שלשלו אליה את פתקי הבחירה שלהם, הפתקים נספרו כדין והתוצאות הוכרזו. כף מתנהל הליך דמוקרטי, וכל עוד אין בחוק באופן מפורש אפשרות לפסול את הבחירות האלו, ואין אפשרות כזו, בג"ץ לא יכול ואסור לו להתערב בהליך כזה.
תזכורת: בג"ץ כבר הכניס את עצמו באלגנטיות לנעלי מכופף הדמוקרטיה, כשישב בהרכב מורחב מאוד בעתירות נגד התמודדותו של ראש הממשלה לתפקיד. באותם ימים הציג בג"ץ את עצמו כ'מתון' ו'שמרן' שהרי הוא הכשיר לבסוף את נתניהו. גם אז היה מדובר בחוצפה רבתי, על עצם העובדה שבג"ץ נוטל לעצמו את הסמכות להכריע האם בחירת האזרחים מקובלת עליו.
כעת, בג"ץ פסע עוד פסיעה קטנה קדימה, כשהוא מחליט לפסול את התהליך כולו. בג"ץ יוצא מתוך הנחה (סבירה למדי) שהקואליציה תעדיף להימנע משאלות וויכוחים עתידיים, ותבצע את הפסיקה בהנחה שגם הפעם היא תשיג את הרוב הדרוש למינויו של עו"ד ראבילו לתפקיד.
המשמעות תהיה שגם הקואליציה כביכול מכירה בסמכותו של בג"ץ לפסול הליך דמוקרטי בגלל פלפול מילולי ובחוסר סמכות קיצוני. בפעם הבאה, אם אחרי הבחירות הארציות בג"ץ יחליט להתערב, לפסול קלפיות, לצוות על בחירות חוזרות לפי רצונו וכדומה, הוא יצביע - ובמידה רבה בצדק - על ההליך הנוכחי ככזה שכולם קיבלו בהכנעה.
הדילמה אכן קשה, ההיגיון הפוליטי לטווח קצר אומר להוריד את הראש ולקיים את ההליך החוזר כדי לוודא בחירה ראויה למשרת מבקר המדינה, אבל ההיגיון הפוליטי הרחב יותר, לטווח הארוך, מחייב שלא להתייחס לפסיקה, להודיע לבג"ץ שמבקר המדינה מיכאל ראבילו נכנס לתפקידו ולאחל לו בהצלחה. נראה מה יעשה בג"ץ אז.
נ.ב. ולא, אי אפשר להאשים במקרה כזה את הממשלה ב'התנגשות רשויות', משום שאת ההתנגשות יזם וביצע בג"ץ, כשהתערב בתחום לא לו.