בשבועות האחרונים, עם השלמת שורת מינויים של רבני ערים ברחבי הארץ, הופנתה ביקורת חריפה כלפי יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ'.
הטענה: הוא נכשל בקידום רבנים ציונים-דתיים לתפקידי רבני ערים.
אלא שהביקורת הזו מתעלמת מהמציאות הפוליטית. מי שמחזיקה בכוח האמיתי במינוי רבני ערים היא ש"ס, השולטת הן במשרד לשירותי דת והן במשרד הפנים. כל ניסיון להטיל את האחריות על הציונות הדתית מתעלם ממוקד הכוח שבו מתקבלות ההחלטות.
כדי להבין כיצד נוצר המצב צריך לחזור לימים שלאחר הבחירות. סמוטריץ' סיפר כי הגיע למשא ומתן הקואליציוני כשהוא נשען על בלוק של 14 מנדטים יחד עם עוצמה יהודית, מול 11 המנדטים של ש"ס, ולכן סבר שמשרד הדתות צריך להיות בידי הציונות הדתית. אלא שעם פרישת עוצמה יהודית מהבלוק המשותף, נותרה הציונות הדתית עם שבעה מנדטים בלבד. מנקודת מבטה של ש"ס, החשבון היה פשוט: 11 מול 7. משרד הדתות עבר לידיה.
משם הדרך הייתה קצרה לחוק הרבנים החדש, ששינה את כללי המשחק. החוק צמצם את השפעת הקהילה המקומית והגדיל משמעותית את כוחו של השר לשירותי דת בהרכב הגוף הבוחר. בפועל, קרוב למחצית מחברי האסיפה הבוחרת מושפעים ישירות מהמשרד, באמצעות נציגי השר, ראשי המועצות הדתיות ונציגי הציבור המתמנים בתיאום עמו.
התוצאה היא מנגנון שמקנה לשלטון המרכזי יתרון מובנה בבחירת רבני הערים.
גם המחצית השנייה של הגוף הבוחר - חברי מועצות הערים - אינה פועלת בחלל ריק. משרד הפנים, שגם הוא בשליטת ש"ס, מחזיק בסמכויות רחבות כלפי הרשויות המקומיות. כאשר ראשי ערים תלויים בתקציבים, באישורי תוכניות ובקידום פרויקטים, קשה להתעלם מההשפעה האפשרית שיש למערכת היחסים הזו על אופן ההצבעה.
מכאן נולדת גם צביעות פוליטית שקשה להתעלם ממנה. יש רשויות שמובילות את המאבק הציבורי למען "שוויון בנטל", אך באותה נשימה מעניקות את קולן למועמדים חרדים שלא שירתו בצה"ל, על פני מועמדים ציונים-דתיים ששירתו שירות משמעותי, חלקם כלוחמים.
כך היה בהוד השרון, שם נבחר מועמד חרדי על פני לוחם מודיעין ומשפטן. כך קרה גם בתל אביב-יפו, שהעדיפה לבסוף את מועמד ש"ס לאחר שנים ללא רב עיר, למרות קולות שקראו לבחור מועמד המזוהה עם שירות מילואים ועם הציונות הדתית. מתברר שהשירות הצבאי הוא ערך מרכזי - כל עוד אינו מתנגש עם אינטרסים פוליטיים מקומיים.
גם בתוך הציונות הדתית יש מקום לביקורת. במספר ערים לא הצליחו הגורמים המקומיים להתלכד סביב מועמד מוסכם, והפיצול הפנימי הקל על ש"ס לנצל את יתרונה. כך היה, בין היתר, בחיפה ובגבעת שמואל.
אין ספק שהציונות הדתית רואה חשיבות רבה במינוי רבני ערים ציונים-דתיים, המחוברים לחברה הישראלית ומסוגלים לגשר בין חלקיה. אולם האחריות לתוצאות אינה רובצת לפתחו של סמוטריץ' בלבד.
היא נובעת בראש ובראשונה ממאזן הכוחות הקואליציוני שהעניק לש"ס שליטה כמעט מלאה במנגנון המינויים, ומהבחירות שעושים לא פעם גם ראשי ערים וחברי מועצה, המעדיפים שיקולים פוליטיים על פני הערכים שעליהם הם מצהירים בפומבי.
הכותב הוא יו"ר קרן קהילות