בכיכר המרכזית במדריד, פלאסה מאיור, סמוך לאנדרטת המלך פליפה השלישי, הרכוב על סוסו, ניצבה חבורת קשישות וקשישים חסרי מנוח, חלקם עם מה שנותר משערם המאפיר, חלקם, כרסם שראתה ימים טובים מאלה, עיני חלקם התרוצצו בחוסר שקט מופגן, קצף של רטט בלתי נשלט הצטבר בזווית פיהם.
ידי אחדים אוחזות בהליכון, אחרים אוחזים במקל הליכה, הנותרים החזיקו, במאמץ רב, בשלטי מחאה עליהם דמויות של יהודים, אף ארוך, עיני חמדן, מגבעת, זקן, כיפה, פרצוף תאב בצע, יהודי.
על שלטי דמויות היהודי נכתב: "שולטים בעולם", " גזע נחות", "פרזיטים", "סחטנים", "שודדי הקופה הציבורית", " מקור הרע בעולם".
לאחר מחצית השעה וטרם שיכבו הבזקי המצלמות, פיזרו הקשישים הנאורים, הליברלים, שטרות כסף של פסטה ויורו על הכביש סמוך לאנדרטה של פילפה השלישי.
בית האבות הנייד התפזר באיטיות, חלקם נתמכו על ידי עובדי סיעוד, אחרים דידו בעצלתיים על הליכוניהם, עד למחאה הבאה.
מדינת ישראל, ביתו של העם היהודי, סערה, שגריר ספרד הוזמן לנזיפה במשרד החוץ, שגריר ישראל בספרד הוזעק ארצה להתייעצות, מדינת ישראל האשימה את ממשלת ספרד באנטישמיות ובעידוד שנאה, ארגוני זכויות אדם יהודים, הליגה היהודית נגד השמצה יצאו חוצץ נגד שובה של האנטישמיות, מאמרים נגד שנאת היהודים נכתבו בעמודים ממומנים בעיתונות העולמית, שגריר ישראל באו"ם תבע ממזכ"ל האו"ם לכנס דיון דחוף, ואז התעוררתי.
התעוררתי, הזעזוע ממני והלאה, זיעה קרה לא כיסתה את עורפי, פעימות לב לא פעמו בקצב מואץ, צמרמורות לא רקדו על גווי. התעוררתי, המחשבה על הימים ההם.
הימים האפלים, ימי הסופה והסער, ימי אי שם בשנות השלושים של המאה הקודמת. אל מול מחאת בית האבות הנייד, בכיכר פליפה השלישי במדריד, שמעתי יהודים במדינת היהודים, מדברים באנטישמית שוטפת.
ראיתי אנטישמיים יהודיים, במדינת היהודים, מובילים מסע שנאה אנטישמי, מסע רדיפה, מסע הסתה של אנטישמיות קלאסית, מסע תועבה נגד הציבור החרדי.
האחים החרדים, שומרי החותם היהודי, הם האחים שלי, הם הדולים והמשקים ממעיינות הנצח, הם הלוגמים מהיין העתיק המשומר, הם הממיתים עצמם באוהלה של תורה, הם הצועדים אט לעבר הישראליות המתחדשת בארץ חמדת אבות, הם החשמונאים, הם מבקשים, מתחננים להיות חלק מהסיפור היהודי-ישראלי.
רתימת האחים החרדים לישראליות מבלי לחולל תמורות באמונתם ובערכיהם, השתלבותם באקדמיה, בצבא, בתקשורת, בחברה, היא עובדה מוגמרת, חזקה מכל סנקציה, כפייה, איום, פילוג ושיסוי, האחים שלי החרדים, נמצאים בחזית, חזית המתנגדים להשתלבותם בחברה הישראלית.
שנאת החרדים, כמו האנטישמיות נוכחת תמיד, מעולם לא נעלמה, רק עוצמתה השתנתה, לפי צורך המסיתים נגדה. הם מכונים, ללא בושה, ללא רעד, פרזיטים, עלוקות, שודדי הקופה הציבורית סחטנים, משתמטים.
הם נשלחים בכל פעם מחדש למזבלה על מריצות המונעות על ידי פוליטיקאים מקוששי קולות שהשיסוי והביזוי אומנותם.
השיא, נכון לכתיבת שורות אלה, הוא רקיחת והטמעת עלילת דם נוראה והאשמתם בנפילת אריות האומה, גיבורי ישראל, חללי מערכות ישראל.
"תפארת האנטישמיות היהודית" הנוראה והאיומה אינה מובלת על ידי קשישים חסרי מנוח, חסרי בינה, מופקרים, כי אם על ידי מסיתים, מייסדי מנהלי מכונות רעל מזוקק, המפיצים שנאה ליהודים החרדים באופנים שונים אשר שיאה בעלילת הדם הנוראה.
לקראת הבחירות מאיצים האנטישמים החדשים, ראשי מפלגות, פוליטיקאים מופקרים וחסרי אחריות את הזוהמה המוסרית את עלילת הדם, "הפוליטיקאים החרדים אומרים לנו שלא מעניין אותם שהילדים שלנו מתים, לא מזיז להם "הותר לפרסום", כל שחשוב להם שנעביר להם הרבה כסף" את כתב הפלסתר האנטישמי הזה כתב מי שהיה כאן ראש ממשלה לרגע והיום פועל להציל עצמו בכל דרך מהתרסקותו הפוליטית ושליחתו למחסן הגרוטאות של ההיסטוריה, הפץ עלילת דם על החרדים ואולי לא תרד אל תהומות הנשייה.
הם ראשי ממשלה לשעבר, שרים לשעבר, פוליטיקאים בהווה ובעיקר עלובי נפש אשר אינם מתביישים, אינם מתייראים, אינם נחרדים, הסתתם אומנותם.
לא טובת מדינת ישראל, לא טובת צבא ההגנה לישראל, לא טובת החברה הישראלית לנגד עיניהם, כי אם הרחבת השסע, העמקת התהום, זריעת הכאוס, פגיעה במכנה המשותף היהודי-ישראלי, מלחמת אחים.
האנטישמיות החדשה, לא אוטו אנטישמיות כי אם אנטישמיות ממש, אנטישמיות יהודית חייבת להיעלם מהעולם, עלילות הדם נגד האחים החרדים, מסע השנאה הנוראה, חייבת לעבור מהעולם ומהר, אחים אנחנו עם כל האתגרים, המורכבויות, השונות, אחים אנחנו.