עוד לפני שהתיישב על כיסא שר האוצר, נשמעו תחזיות קודרות באשר לעתיד הכלכלה הישראלית תחת הנהגתו של בצלאל סמוטריץ'.
הזהירו מפני קריסה כלכלית, בריחת השקעות, זינוק באבטלה, שיתוק תקציבי ופגיעה קשה באמון השווקים. חלק מהאזהרות נשענו על ניתוחים מקצועיים והיו ראויות לדיון, אך חלק ניכר מהשיח הציבורי קבע את פסק הדין עוד לפני שנבחנו התוצאות: אם יהיה רע, סמוטריץ' אשם.
ביקורת על שר אוצר היא חיונית בכל דמוקרטיה. אפשר לחלוק על סדרי העדיפויות התקציביים, על היקף הגירעון, על חלוקת המשאבים, על הטיפול ביוקר המחיה או על מבנה התקציב. אולם ביקורת הוגנת מחייבת מבחן אחיד: אם שר האוצר נושא באחריות לכל נתון שלילי, יש לבחון באותה מידה גם את חלקו כאשר המציאות טובה יותר מהתחזיות.
המציאות שניצבה בפני ממשלת ישראל הייתה חסרת תקדים כמעט בכל קנה מידה. מלחמה ממושכת, הוצאות ביטחון עצומות, מאות אלפי משרתי מילואים, פגיעה בענפי המשק, אי־ודאות ביטחונית וכלכלית ולחצים כבדים על התקציב. במציאות כזו הזהירו כלכלנים בארץ ובעולם מפני האטה חריפה ואף הביעו חשש מפגיעה מתמשכת בחוסנה של הכלכלה הישראלית.
ואף על פי כן, התמונה שהתפתחה מורכבת בהרבה מהתחזיות הראשוניות. נכון, המשק ספג פגיעה, הגירעון גדל והמלחמה גבתה מחיר כלכלי כבד. אבל הכלכלה הישראלית לא קרסה. שוק העבודה נותר חזק, המערכת הפיננסית שמרה על יציבות, מנועי הצמיחה המרכזיים המשיכו לפעול, והמשק הפגין חוסן שהפתיע גם גופים בינלאומיים.
כך למשל, גם לאחר עדכון התחזיות בעקבות ההתפתחויות הביטחוניות, קרן המטבע הבינלאומית עדיין צופה צמיחה של כ־3.5% למשק הישראלי בשנת 2026, ובנק ישראל מעריך כי עם התייצבות המצב הביטחוני צפויה האצה מחודשת בפעילות הכלכלית. גם ה-OECD מדגיש כי יסודותיה של הכלכלה הישראלית נותרו חזקים וכי הצמיחה צפויה להתחזק לאחר תקופת הלחימה.
חשוב להדגיש: איש אינו טוען שכל ההישגים הללו הם תוצאה בלעדית של שר האוצר. כלכלת ישראל נשענת גם על המגזר העסקי, על בנק ישראל, על יזמי ההייטק, על העובדים, על מערכת הבנקאות ועל חוסנה של החברה הישראלית. אבל באותה מידה, אי אפשר לטעון שכל כישלון הוא באחריותו הישירה של שר האוצר, בעוד שכל הצלחה מוסברת לפתע בכוחות השוק בלבד.
כלכלה אינה מתנהלת על טייס אוטומטי, ובוודאי שלא בזמן מלחמה. מאחורי כל תקציב, כל תוכנית סיוע, כל קביעת סדרי עדיפויות וכל החלטה פיסקלית עומדות הכרעות קשות. אפשר להסכים איתן ואפשר לחלוק עליהן, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהן משפיעות על יכולתו של המשק להתמודד עם המשבר.
במבחן הזה בחר סמוטריץ' להציב שני יעדים מרכזיים: מתן גיבוי מלא למאמץ המלחמתי, לצד שמירה על מנועי הצמיחה של הכלכלה הישראלית. התקציבים שהוביל כללו מענה לצורכי הביטחון והשיקום, סיוע למשרתי המילואים ולמשפחותיהם, השקעות בתשתיות, בחינוך, בבריאות וברווחה, ובמקביל גם צעדים שנועדו לעודד פעילות עסקית ולהבטיח שהמשק לא יאבד את יכולת ההתאוששות שלו.
בין הצעדים שקודמו ניתן למנות הטבות למשרתי המילואים, ריווח מדרגות המס, מיסוי רווחי היתר של הבנקים, קידום צעדים להגברת התחרות במערכת הבנקאית, הרחבת אפשרויות הייבוא האישי ומהלכים שנועדו להגביר את התחרות ולהקל על יוקר המחיה. אפשר בהחלט להתווכח על היקפם ועל מידת הצלחתם, אך קשה לטעון שלא עמדה מאחוריהם תפיסה כלכלית סדורה.
במקביל, הממשלה המשיכה להשקיע במנועי הצמיחה ארוכי הטווח, ההייטק, הייצוא והתעשייה המתקדמת. דווקא בתקופה שבה היה קל להתמקד רק בכיבוי שריפות, נשמר גם המבט קדימה: חיזוק החדשנות, עידוד השקעות ושמירה על מקומות העבודה האיכותיים שמייצרים את עיקר הצמיחה ואת הכנסות המדינה.
אין פירוש הדבר שכל החלטה הייתה מושלמת. יוקר המחיה ממשיך להכביד על משפחות רבות, הגירעון גדל, והאתגרים הכלכליים רחוקים מלהסתיים. גם נגיד בנק ישראל וגם גופים בינלאומיים מדגישים כי יידרשו אחריות פיסקלית, התאמות תקציביות והמשך רפורמות כדי לשמר את אמון השווקים ואת חוסנה של הכלכלה הישראלית.
אבל דווקא משום שהביקורת חשובה, היא חייבת להיות עקבית. אי אפשר לאמץ מבחן שלפיו כל קושי מיוחס לשר האוצר, בעוד שכל הישג מיוחס לאחרים. אם מנהיג נושא באחריות כשהנתונים שליליים, הוא זכאי גם לקרדיט כאשר המשק מגלה עמידות, כאשר התקציב מנוהל בתנאי מלחמה וכאשר הכלכלה מצליחה להמשיך לצמוח למרות מציאות ביטחונית חסרת תקדים.
הוויכוח הפוליטי על בצלאל סמוטריץ' יימשך, וטוב שכך. זו דרכה של דמוקרטיה. אך הדיון הכלכלי צריך להתבסס על עובדות ולא על פוזיציה פוליטית. מי שמבקש לשפוט את כהונתו של שר האוצר ביושר אינטלקטואלי, חייב להביט על מכלול הנתונים: לא רק על הקשיים, אלא גם על החוסן, היציבות והיכולת של הכלכלה הישראלית להמשיך לתפקד ולצמוח גם בשעת מבחן.
הכותב הוא מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות לשעבר