מי שגר בירושלים או מזדמן אליה בתקופה האחרונה, לא יכול להישאר אדיש למראה העיניים. בכל פינה בעיר ניצבים מנופים, נערכות עבודות תשתית נרחבות, ורחובות שלמים משנים את פניהם.
ירושלים נמצאת בעיצומה של אחת מתקופות הפיתוח האינטנסיביות ביותר שידעה, תהליך שמעורר התרגשות מהולה בחששות טבעיים. בלב המהפכה הזו ניצבת ענבר וייס עברי, אדריכלית העיר, האמונה על הצד העיצובי, האסתטי והשימורי של המהפכה האורבנית הזו.
תפקיד אדריכלית העיר ירושלים לא מסתכם רק בצינורות מים או ברוחב הכביש, אלא בנשמה של המרחב. עבור וייס עברי, שנכנסה לתפקיד לפני כשנה, מדובר במשימה שדורשת איזון עדין ויומיומי. "ירושלים היא עיר של שכבות", היא מסבירה.
"התפקיד שלנו הוא לא לכפות מציאות, אלא לנהל דיאלוג מתמיד בין העבר לעתיד". העיסוק בשימור הוא לא רק עניין ביורוקרטי, אלא לב העשייה. נערכים דיונים מעמיקים סביב כל מבנה, במטרה למצוא את האיזון הנכון בין הרצון לחדש לבין המחויבות למורשת ההיסטורית.
בנוגע לבנייה לגובה, וייס עברי מדגישה שני עקרונות ברורים. הראשון הוא מינוף צירי הרכבת הקלה: במקומות שבהם קיימת השקעה בתשתית תחבורתית, חובת העיר היא למקסם את המרחב לעירוב שימושים - מגורים, מסחר, תעסוקה ומבני ציבור. העיקרון השני הוא התחדשות עירונית של שיכוני שנות ה-50, 60, 70: "עשרה אחוזים מהשיכונים שנבנו בישראל נמצאים בירושלים, והם במצב ירוד", היא מציינת. "התחדשות עירונית מאפשרת להעניק להם בית בטוח וחדש. במציאות הביטחונית הנוכחית, המיגון אינו מותרות, אלא צורך קיומי. אנשים לא רוצים לרוץ באמצע הלילה למקלט רחוק. הממ"ד הוא חלק מההצדקה לתכנון החדש".
עם זאת, וייס עברי קשובה לביקורת. בקריית היובל, למשל, התהליך מורכב. עבור ותיקי השכונה, המעבר מהבתים הקטנים והחצרות לטובת בנייה לגובה הוא מורכב. וייס עברי מבינה שכאשר שכונה משנה את פניה, משהו מהאופי המוכר הולך לאיבוד. עם זאת, נדרשת כאן הכרעה ציבורית: הצורך להגדיל את היצע הדירות ולהזרים אוכלוסייה צעירה מחייב תכנון נועז. "כל מבנה נבחן לגופו", היא מסבירה, ומדגישה כי אין החלטות שמתקבלות כלאחר יד; מאחורי כל תוכנית עומדות התלבטויות ודילמות יומיומיות מול הקהילה.
למרות המשקל ההיסטורי, שהוא חלק בלתי נפרד מהעיר, וייס עברי וצוותה מבקשים להכניס - במקומות שאפשר - מעט קלילות, צבע ושמחת חיים, כפי שנהוג בערי בירה מובילות בעולם. גישה זו באה לידי ביטוי בשילוב הוליסטי של האבן הירושלמית המוכרת בבנייה החדשה. כך, בקומות שמעל מפלס הרחוב במבנים החדשים, העירייה מאשרת שימוש בחומרים מודרניים, שמעניקים למבנים מראה אוורירי וחדשני. וייס עברי מאמינה גם במתן דרור ליצירתיות עיצובית בנקודות מפתח בעיר. כך למשל, באזור סביב בנייני האומה, שעומד לעבור שיפוץ נרחב, היזמים קיבלו עידוד מהעירייה להיות 'חופשיים' יותר בתכנון המבנה הזמני לכנסים - אלמנט אדריכלי צבעוני ומפתיע בכניסה לעיר. בדומה לכך, בגינה המתוכננת מאחורי מועדון 'הצוללת הצהובה' בתלפיות, הקו המנחה הוא יצירתיות צרופה, עם דגש על הצבע הצהוב ואפילו פסל דמוי צוללת שיהפכו את הגינה לנקודת מפגש צבעונית ומזמינה. "אנחנו מנסים לא לקחת את עצמנו כל כך ברצינות," היא אומרת.
בנושא הדיור למשפחות צעירות, וייס עברי מציבה מראה מפוכחת: ירושלים, כעיר בירה, היא מטבעה עיר יקרה ומבוקשת. עם זאת, היא מזהה מגמות מעודדות המאפשרות למשפחות צעירות להשתקע בעיר. בעוד ששכונות העיר ההיסטורית דוגמת רחביה, טלביה, בקעה וקטמון נותרות מחוץ להישג ידם של רבים, הנגישות התחבורתית המשופרת משנה את תמונת המצב בשכונות הוותיקות, דוגמת קריית היובל, קטמונים, גילה וארמון הנציב, שבהן ניתן למצוא כבר כיום דירות במחירים שפויים יותר. מערך התחבורה החדש הופך שכונות אלו לנגישות וקרובות יותר מאי-פעם למרכז העיר, מה שהופך את המגורים בהן לאופציה אטרקטיבית. במקביל, השכונות החדשות הנבנות כיום, דוגמת מורדות ארנונה וגבעת המטוס, מציעות אלטרנטיבה מודרנית ומשפחתית. "אנחנו מקפידים בשכונות החדשות על תמהיל דירות מגוון - קטנות, בינוניות וגדולות - כדי להבטיח מנעד רחב של אפשרויות למשפחות צעירות", היא מסבירה. לצד זאת, פרויקטים של 'מחיר למשתכן' באזורים אלו מהווים קרש קפיצה קריטי עבור משפחות בתחילת דרכן, ובכך מסייעים לשמר את הכוח הצעיר בעיר.
וייס עברי, ירושלמית בנשמתה מזה שלושים שנה, אוהבת את העיר הזו כמעט באובססיביות. המטרה שלה ברורה: לשמר את ירושלים כבירה מפוארת, אך גם לאפשר לה להמשיך לחיות, לצמוח ולהתחדש - גם אם זה דורש להכניס מדי פעם קצת צבע לתוך האבן הירושלמית.