צומת הדרכים שבו ניצבות נשים רבות הפונות למכון פוע"ה רווי במערבולת של רגשות, חששות, ותהליכים פנימיים מורכבים.
ד"ר מוריאל ירחי, מנהלת מערך שימור פוריות ומיזם "לקראת כלה" במכון פוע"ה שוחחה עם חיה זגורי, שעברה את התהליך בליווי צמוד של המכון, על המשמעות העמוקה של נטילת הגורל לידיים וההשפעה הדרמטית של המהלך על חייהן של נשים רווקות.
ההחלטה לעבור תהליך של שימור פוריות אינה מתקבלת בן רגע, ועבור חיה זגורי היה מדובר בתהליך הבשלה ממושך שליווה אותה במשך מספר שנים. חיה מספרת כי המחשבות על הנושא החלו כבר בגיל 27, כאשר הציבה לעצמה יעד ברור המשלב אופטימיות יחד עם עשייה אקטיבית.
בואו והיו שותפים. תורמים עכשיו ומצטרפים להוספת חיים! לחצו כאן>>>
כאשר חברה טובה ניסתה להניא אותה מכך בשם האופטימיות והתקווה למציאת זוגיות במהרה, השיבה לה חיה בנחישות: "אני אופטימית, אבל אני עושה את ההשתדלות שלי".
היא מתארת כיצד בדיוק בהגיעה לגיל 30, ניגשה לרופאת הנשים שלה וביקשה להתחיל את הבירור הרפואי. לדבריה, העובדה שלמדה מכשור רפואי תרמה רבות למודעות הגבוהה שלה ולחשיפה המוקדמת לנושא, אך עם זאת, התהליך הפנימי דרש את הזמן שלו והתבשל אצלה במשך שלוש שנים שלמות.
למרות האזהרות הרבות שקיבלה מסביבתה על כך שמדובר ברכבת הרים רגשית ומטלטלת, חיה בחרה להסתכל על המהלך מזווית חיובית ומעצימה במיוחד, כסוג של ציון דרך אישי וחגיגי. היא מסבירה כי הייתה ממוקדת לחלוטין במטרה והגדירה את הטיפול כמתנה שהיא מעניקה לעצמה.
לדבריה, "זה משהו שאני עושה מבחינתי, גם לקחתי את זה בתור משהו טוב, לקחתי את זה בתור מתנה, לקחתי את זה לעצמי מתנה ליום הולדת, מתנה לגיל 30, אמרתי לה, אף אחד אחרי זה לא מתמודד עם השלכות". הגישה הזו סייעה לה להתמודד עם המציאות הלא פשוטה של הטיפולים הרפואיים, שכן רק כאשר החלה בהליך הלכה למעשה, הבינה את עוצמת החוויה הרגשית שעליה כולם דיברו.
במכון פוע"ה שמים דגש נרחב על הפחתת המחסומים הרגשיים והרפואיים העומדים בפני הפונות, מתוך הבנה עמוקה כי הליווי האישי והתאמת המענה לצרכים המשתנים של כל אישה הם המפתח להצלחת התהליך ולהקלת העומס הנפשי. חיה מתארת כי הדרך הרפואית רצופה שלבים בירוקרטיים רבים והמורכבות הזו מדגישה את הצורך של נשים רבות בהכוונה מדויקת, על מנת שלא יאבדו זמן יקר בשיטוט בין פתרונות רפואיים שונים ללא יד מכוונת.
תורמים עכשיו ומצטרפים להוספת חיים! לחצו כאן>>>
אחד השיקולים המרכזיים והמשמעותיים ביותר עבור חיה במהלך הטיפול היה סוגיית ההשגחה ההלכתית על הביציות במעבדה. כתושבת באר שבע, עמדו בפניה הלבטים האם לבצע את ההליך הרפואי במרכז הרפואי סורוקה הקרוב לביתה, או לנסוע לבית החולים ברזילי באשקלון.
הבחירה בברזילי הוכרעה באופן חד-משמעי בשל נוכחותה של משגיחה מטעם מכון פוע"ה במעבדה, דבר שהעניק לה ביטחון מוחלט ומנוחת נפש. עבור הרוגע הנפשי הזה, היא מציינת, הנסיעות הארוכות מבאר שבע לאשקלון היו שוות לחלוטין את המאמץ.
הקשר האישי והזמינות של צוות המכון הוכחו כעוגן משמעותי ביותר במהלך ימי הטיפול הלחוצים. חיה משחזרת בהתרגשות כיצד פנתה לד"ר ירחי מיד עם צאתה מבית החולים ברזילי כדי להתייעץ על המשך הטיפול הרפואי שנקבע עבורה.
כחלק מהפקת הלקחים והרצון להנגיש את השירות בצורה המיטבית, ד"ר מוריאל ירחי מספרת כי כיום המכון מקיים פגישות פרונטליות ישירות עם הנשים, במטרה להעניק יחס אישי ממוקד ולסייע בהפגת הבלבול הראשוני.
היא מדגישה כי הצרכים של כל פונה הם ייחודיים ושונים לחלוטין, ואפילו בתוך אותה משפחה עשויים לעלות רצונות וצרכים הפוכים.
ירחי מביאה כדוגמה מקרה שבו שתי אחיות הגיעו יחד עם הוריהן לפני שלוש שנים; בעוד שהאחות הראשונה גילתה מוכנות מלאה ועברה את התהליך באותו הזמן, האחות השנייה חזרה אל המכון רק השנה, כשהיא מבקשת לעבור את הדרך בליווי אישי ודיסקרטי בלבד, ללא מעורבות משפחתית.
ההשפעה של סיום תהליך שימור הפוריות על חייה של חיה זגורי מתוארת על ידה כשינוי עמוק ויסודי באיכות החיים ובתחושת הביטחון העצמי שלה. חיה מצהירה כי התהליך העניק לה חופש פנימי אמיתי. "זה מוריד אבן מהלב".
בסיום דבריהן, מפנות השתיים קריאה ברורה ונחרצת לנשים צעירות בשנות השלושים לחייהן, המתלבטות האם לעבור את התהליך או לדחותו. חיה מדגישה כי אין טעם להמתין לעיתוי מושלם תיאורטי: "אל תחכו לרגע המתאים, הרגע המתאים הזה הוא עכשיו והוא כבר היה אתמול".
תורמים עכשיו ומצטרפים להוספת חיים! לחצו כאן>>>