ראש תחום איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בני סבטי, הציג היום (שלישי) ניתוח קודר של המציאות הפנימית באיראן. סבטי הדגיש כי בניגוד לתפיסה המערבית, הטכנולוגיה באיראן אינה משמשת כלי לדמוקרטיזציה, אלא מתפקדת לעיתים קרובות כאמצעי דיכוי אלים.
"טכנולוגיה היא כלי חשוב, אבל אסור להתבלבל - היא אף פעם לא הסיפור המרכזי", הבהיר סבטי בכנס "סדר ציבורי בעידן הדיגיטלי: מחאות, מהומות וטכנולוגיה", שנערך על ידי המכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי.
"בסופו של דבר, האנשים הם אלה שעושים את הרוע. באיראן המשטר רואה בציבור את האויב הגדול ביותר שלו - והציבור רואה במשטר את אויבו. לכן אי אפשר להשוות את המציאות שם לדמוקרטיות. אין שם שום תפיסה של זכות להפגין או לנהל מחאה. מבחינת המשטר הכול מותר כלפי האזרחים, ולכן גם מי שמנסה להתארגן עושה זאת בצורה מבוזרת, מרומזת וללא הנהגה ברורה, משום שכל פוסט, הודעה או קריאה למחאה ברשת עלולים להוביל את הכותב ישירות אל תא המעצר או אל הגרדום".
לדברי סבטי, עומק השבר והקרע בין המשטר לציבור מתבטא בראש ובראשונה בתדירות של גלי המחאה. "בעבר מחאות פוליטיות וחברתיות משמעותיות פרצו באיראן אחת לעשור, כיום גלי המהומות מתרחשים בתדירות גבוהה במיוחד של כמעט כל שנתיים-שלוש".
לדעתו, האצה זו נובעת משילוב של קריסה כלכלית, מחסור חמור בתשתיות בסיסיות כמו מים וחשמל, פגיעה קשה ומתמשכת בזכויות נשים ותחושה כוללת של אובדן ערך חיי האזרח. "המשטר נזכר בציבור בעיקר כשהוא צריך להציג תמונות של המונים בהלוויות או באירועים רשמיים לצורכי תעמולה", הסביר, "אבל מי שאיבד בן או בת במחאות, או מי שביתו נהרס ואין לו אפילו פיצוי מהמדינה, כבר לא קונה את השקרים האלה".
הרשתות החברתיות, ובראשן טלגרם ואינסטגרם, הפכו לשדה קרב דו-כיווני. מצד אחד, הן אפשרו למחאת הנשים - שכללה שריפת כיסויי ראש וגזירת שיער - לפרוץ את גבולות המדינה ולהפוך לסמל חופש עולמי בזכות החשיפה הבינלאומית. מן העבר השני, המשטר למד לנצל את אותם הכלים בדיוק כדי לזרוע פילוג, לעקוב אחרי פעילי אופוזיציה ולהפיץ דיסאינפורמציה באופן שיטתי. סבטי הזכיר מקרה מזעזע של פעיל איראני שניהל ערוץ רשת פופולרי עם למעלה ממיליון עוקבים, אשר פותה על ידי מנגנוני הביטחון להגיע לאיראן - ונשפט להוצאה להורג.
"אפשר להבין עד כמה המשטר לחוץ לפי מצב האינטרנט", סיכם סבטי. "ככל שהמחאה מתעצמת, כך האינטרנט נסגר. בזמן המחאות האחרונות הוא נותק לחלוטין למשך כמאה ימים. הלקח המרכזי הוא שטכנולוגיה לבדה לא תביא חירות - היא באה רק אחרי חופש ואחרי דמוקרטיה. כשהרשתות נמצאות בידי משטר טוטליטרי הן הופכות לנשק קטלני לכל דבר - בדיוק כמו טילים או פצצות - שלאו דווקא מכוונות לאויב חיצוני, אלא מופנות ברוטליות לעבר בני עמם".