שורד השבי רום ברסלבסקי שיתף בסרטון אישי את תחושותיו מאז ששב מהשבי, את ההתמודדות עם הפוסט-טראומה ואת תחושת השליחות שמלווה אותו.
"השבי הזה היה הקללה והברכה שלי מאלוקים", אמר. "הרבה שואלים אותי איך שרדת את זה. האמת שאני בעצמי אין לי תשובה לזה. אני לא יודע איך שרדתי את זה. מבחינה הגיונית, אם נלך על פי ההיגיון, אני הייתי אמור להיות מת".
לדבריו, עצם שחרורו מטיל עליו אחריות: "עצם זה שאני השתחררתי זה נותן לי מחויבות לדבר בשביל אותם אנשים שלא חזרו אלינו. אותם אנשים שנרצחו ונטבחו בשבעה באוקטובר, אם זה בתוך השבי, ואם זה החיילים שהלכו ונלחמו וחירפו את נפשם".
ברסלבסקי הוסיף כי השבי שינה את אישיותו. "השבי הזה היה דבר שעיצב אותי, עיצב לי את האופי", אמר, אך ציין כי לצד זאת הוא מתמודד כיום עם השלכות קשות: "היום כשאני משוחרר, אני מתמודד עם פוסט טראומה חריפה מאוד. קשה מאוד לחזור לחיים אחרי טלטלה כזאת גדולה בחיים".
בהמשך תיאר את המאבק היומיומי שהוא מנהל: "השאלה שלי היא כזאת, האם אני אחזור לחיים או שאני אשאר שבוי בעזה? האם אני אקום ואחזק את עצמי פעם אחר פעם ולא אתן להם לנצח, או שבעצם אסתגר בחדר ולא אתן לשמש להיכנס? ואם אני אעשה זאת, הם ניצחו ולא אני".
לדבריו, הבחירה להמשיך קדימה היא החלטה שהוא מקבל בכל יום מחדש: "הם ניצחו ולא אני אם אני אפול לדיכאון ולעצבות. זה לא משהו שאני מוכן. אני כל יום מחדש עושה את הבחירה הזאת, לפתוח את התריס ולקום מוקדם ולתת לשמש להיכנס לי לחיים. לתת לשמש להעיר את הפנים החשוכות שלי. חשוך מבפנים, מואר מבחוץ. והאור שלי מבחוץ מחלחל לאט לאט אל תוך הנפש".
ברסלבסקי סיפר גם על המראות שמלווים אותו מאז השבי: "הפוסט טראומה והטראומה הקשה שאני עברתי. הגופות שאני ראיתי, כל הדם שאני ראיתי, כל האנשים שמתו שאני סוחב אותם על הכתפיים שלי, כל החברים שלי שנרצחו - סיבה מספיק טובה לא לקום".
למרות זאת, הוא הדגיש כי בחר בדרך אחרת: "אבל אני בוחר פעם אחר פעם לקום מהמכה הזאת שקיבלתי. להגיד תודה לאלוקים: 'מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך', כי אלוקים נתן חמלה שהציל אותי מבית העבדים הזה".