הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו
הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהוצילום: דוברות הבית הלבן

החיבוק הלבבי בין נשיא ארה"ב טראמפ עם נשיא טורקיה העויין והאנטישמי, והחיבוקים בחדרי חדרים בין משלחות ארה"ב ואיראן הפועלות להבאת הסכם בין שתי המדינות, מטרידות כל אזרח ישראלי.

בציבור הישראלי ברובו ראו בבחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב לפני שנה וחצי נס גלוי. אם יש היום קונסנזוס ישראלי מלא, הסכמה לאומית נדירה בחשיבותה, זו האכזבה בציבור הישראלי מהתנהלותו של הנשיא טראמפ בנושא האיראני, ושל נתניהו בנושא הלבנוני. ימנים ושמאלנים, ביביסטים ורל"ביסטים, מתנחלים וקיבוצניקים, עירוניים וחוואים - לא משנה לאיזו חבורה אתה משתייך, בכל הקשור להתנהלות טראמפ באיראן ונתניהו בלבנון, כולנו 'חמוצים'.

יחלפו מן הסתם עוד חודשים רבים, עד שייתגלה מה באמת היה מאחרי הקלעים במשולש ישראל-ארה"ב-איראן, בנוגע להחלטות שקיבלו מנהיגי ישראל וארה"ב במלחמה האחרונה עם איראן ומאז ועד היום. המידע הזה שעדיין אין לנו יאפשר לנו, מן הסתם, לגבש דעה מושכלת יותר ביחס למנהיגי שתי המדינות.

זה מה שקרה בנוגע לנשיאותו של ביידן בחודשים האחרונים, השנה הראשונה של מלחמת שמחת תורה. אסור שהתחושות כלפי טראמפ ישכיחו מאיתנו מי היה קודמו ג'ון ביידן, ומי היתה סגניתו קאמלה האריס, זו שכמעט נכנסה לחדר הסגלגל בבית הלבן.

ספר חדש שיצא בהוצאת 'ידיעות ספרים', ספרו של בוב וודוורד 'מלחמה', מלמד שלמרות הכל ראוי היה לקבוע את יום ד' בחשון תשפ"ה, 5 בנובמבר 2024, כיום חג והודיה: זה היום בו טראמפ הביס את קאמלה האריס בבחירות.

את ההיסטוריה הזו חשוב לדעת לא רק לצורך ידיעת העבר - אלא הסקת מסקנות לעתיד: המימשל האמריקני הבא, בעוד שנתיים פלוס, קרוב לוודאי, יהיה דמוקרטי. אפשר לשער שליחסי ישראל-ארה"ב בעוד שנתיים פלוס לא יהיה שום דימיון ליחסים שהיכרנו מאז ימי הנשיא ג'ונסון לפני 60 שנה. מי שרוצה דוגמא, יכול להיזכר ביחסי ישראל צרפת עד לפני 60 שנה - ומאז ועד היום. זו לא סיבה לבהלה, אלא להתכוננות ולהיערכות.

המסר האמריקני לאיראן חשף את המעורבות הישראלית

רוברט 'בוב' וודוורד, בן ה-83, הוא אחד העיתונאים הידועים והאמינים בארצות הברית, בעיקר הודות להיותו כתב הוושינגטון פוסט שחשף בשנת 1973 עם קארל ברנסטין את פרשת ווטרגייט, שהובילה לבסוף להתפטרותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון. כך שניתן בהחלט להתייחס באמינות גבוהה מאד לגילויים שלו. הספר 'מלחמה' מביא לראשונה באופן מקיף את סיפור המלחמה בעזה (וגם בין רוסיה ואוקראינה) לא מנקודת מבטם של הצדדים הלוחמים, אלא מנקודת מבטו של הבית הלבן.

אחד הגילויים הוא הקשר הישיר שהיה בין הבית הלבן במי ביידן לאייתולות בטהרן. שני המימשלים, מסתבר, החליפו כל העת מסרים - גם בעיצומה של המלחמה בישראל, הן מול החמאס ובעיקר מול חיזבאללה, זרועה הארוכה של איראן בלבנון. ישראל נלחמה בחיזבאללה, וביידן החליף מסרים עם טהראן.

וכך מספר וודוורד על אשר התרחש ב-11 באוקטובר, 4 ימים אחרי שמחת תורה תשפ"ד, כששר הביטחון גלנט לחץ לפתוח במכת מנע בלבנון נגד חיזבאללה, מחשש שחיזבאללה ייזום פלישה לגליל כהצטרפות למלחמה בעזה (עמ' 184):

"במקביל, מקגורק (ברט מגקורק, האחראי לענייני המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי, אחד היועצים הבכירים של ביידן - ח"ה) קיבל מסר מאיראן, הגב העיקרי של חיזבאללה, באמצעות ערוץ צדדי שהיה לארצות הברית עם משמרות המהפכה האסלאמית. התקשורת התנהלה דרך מתווך נורווגי מהימן. המסר של איראן היה: 'אנחנו לא מעוניינים בעימות. מה שלא מתרחש כרגע, אנחנו לא מעוניינים בעימות'.

"מקגורק אמר שמטבע הדברים, הם אינם יכולים לדעת בוודאות אם האיראנים מדברים בכנות, אבל המסר עולה בקנה אחד עם הערכות המודיעין האמריקאי".

מדהים: בעיצומה של מלחמה עקובה מדם של מדינת ישראל, הנשיא האמריקני, שלכאורה מתייצב לצד ישראל עם איזה 'דונט' מהדהד (שספק עד כמה באמת הרשים מישהו), בולם הנשיא האמריקני תגובה ישראלית כשהוא מסתמך על מסרים שהוא מקבל מהארכי-אוייבים של ישראל. (למרות שגם בישראל היו מי שפיקפקו בתבונה שבמהלך, שלא בוצע בסוף).

ועוד סיפור, מתוך הספר 'מלחמה', על שהתרחש ב-1 באפריל 2024, כ"ב באדר ב' תשפ"ד, היום בו תקף חיל האוויר את הקונסוליה האיראנית בדמשק, וחיסל את בריגדיר גנרל מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס בסוריה ובלבנון, וסגנו בריגדיר גנרל מוחמד האדי רחימי. בתקיפה נהרגו לפחות 16 בני אדם.

וכך מספר וודוורד (עמ' 243 ואילך, בקיצורים הכרחיים):

"ביום שני, 1 באפריל, משך שגריר ישראל בארצות הברית, תא"ל (מיל') מיכאל הרצוג, את ברט מקגורק הצדה במהלך ישיבה שהתקיימה בבית הלבן.

"'הרגע תקפנו בדמשק וחיסלנו את מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס בסוריה ובלבנון, לצד שישה חברים אחרים במשמרות המהפכה האיראניים'.

"'עשיתם מה?' שאל מקגורק. 'חשבתם לעומק על ההשלכות?'

"...משימת החיסול בוצעה בידי שני מטוסי 35-F ישראליים מתוצרת אמריקאית.

"בסביבות השעה שש בערב שיגרה איראן מסר באמצעות מתווכים שווייצרים שנאמר בו שתגיב נגד ישראל אבל גם שהיא רואה בארצות הברית אחראית להתקפה.

"איראן טענה במכתבה שישראל לא היתה יכולה לבצע את התקיפה ללא אישורה של ארצות הברית.

"כוחות ארצות הברית, שספגו עד עתה יותר מ-150 תקיפות מצד מיליציות הנתמכות בידי איראן, העלו מחדש את הכוננות.

"בשעה שמונה בערב שלחו סאליבן ומקגורק תגובה לאיראנים שהדגישה כי ארצות הברית לא ידעה מראש על התקיפה, לא אישרה אותה ולא נטלה בה חלק. ארצות הברית מוכנה להגיב על כל התקפה נגד כוחותינו ומתקנינו, הזהיר המסר. 'איננו רוצים מלחמה עם איראן'. ארצות הברית לא רצתה בזה ולא היה לה חלק בכך.

"בשעה תשע בערב חזר ג'ון קירבי, עכשיו דובר המועצה לביטחון לאומי, על המסר באופן פומבי. "אני רוצה להבהיר", אמר קירבי מעל גבי הדוכן בבית הלבן. "לא היה לנו שום קשר לתקיפה בדמשק. לא היינו מעורבים בה בשום צורה שהיא".

גם כאן, תוך כדי מלחמה, מעבירה ארה"ב מידע לאוייביה, שהם גם אוייבי ישראל, שהיא לא מעורבת באירוע, ובעצם מאשרת מה שמדינת ישראל עדיין לא הודתה בו: שהתקיפה היתה תוצרת 'כחול לבן'. בכך ניתנה לאיראן הגושפנקה המלאה לתקוף את ישראל כתגובה. וכך קרה: בתגובה תקפה איראן את ישראל בלילה שבין 13 ל-14 באפריל במתקפת כטב"מים, טילים בליסטיים וטילי שיוט. התגובה האיראנית גררה תקיפה ישראלית באספהאן שבאיראן ב-19 באפריל 2024.

"ביידן נדהם מכך שמנהיגותו של ביבי שרדה"

וודוורד חושף לכל אורך ספרו את מה שממש לא מפתיע, והוא יחסו העויין עד עויין מאד של ביידן לנתניהו. וכך הוא מספר (עמ' 276): "'הבן זונה הזה, ביבי נתניהו, הוא איש רע. הוא פאקינג איש רע!' הכריז הנשיא ביידן בשיחה פרטית עם אחד מעמיתיו הקרובים. 'פאקינג איש רע! לא אכפת לו בכלל מחמאס. אכפת לו רק מעצמו'".

טענה ממש מוזרה: למה לראש ממשלת ישראל צריך להיות איכפת מהחמאס? נניח לשאלה אם לנתניהו באמת איכפת רק מעצמו. אין ספק שצריך להיות איכפת לו ממדינת ישראל, לא מהחמאס. ההפצצות המאסיביות של רצועת עזה, שכל כך זיעזעו את ביידן ולפי מה שוודוורד כותב גם אותו עצמו, היה המהלך המלחמתי הכי מוסרי.

"נתניהו המשיך לומר שהוא הולך להרוג את אנשי חמאס עד האחרון שבהם", מספר וודוורד (עמ' 276). ביידן אמר לו שזה בלתי אפשרי ואיים הן בשיחות פרטיות והן בפומבי לעצור נשק אמריקאי התקפי לישראל".

היום ידוע שבמקרים מסויימים הוא לא רק איים - גם ביצע.

ועוד ציטוט של וודוורד (עמ' 277): "ביידן נדהם מכך שמנהיגותו של ביבי שרדה. 'למה לא קם שם מרד פנימי?' שאל ביידן. 'מרד פנימי חזק פשוט כדי לסלק את ביבי מתפקידו איכשהו, באיזושהי דרך! פשוט להעיף אותו משם!'" ביידן לא הבין, ואף אחד מעוזריו המלומדים והחכמים לא טרח להסביר לו, שאחרי טבח שמחת תורה היתה הסכמה ישראלית לאומית רחבה בדבר הצורך למחוק את רצועת עזה מהמפה.