מדוע אחינו "החרדים" מתעלמים מפסוק מפורש בתורת משה: "לא תעמד על דם רעך, אני ה' "? מדוע הם מתעלמים גם מהלכה מפורשת ברמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', א; ופרק ז', ד), שלפיה "עזרת ישראל מצר שבא עליהם" היא "מלחמת מצוה", וכולם חייבים לצאת להילחם, משום שאין בה כל פטורים?
ברור על פי ההלכה שכל עוד צה"ל יכול להילחם בלי גיוס "חרדים", אפשר לדבר על "דחיית גיוס", כפי שהיה מקובל מאז תום מלחמת העצמאות. אולם ברגע שצה"ל זקוק ללוחמים נוספים, והנטל על משרתי המילואים כבד מנשוא, אין עוד מקום לפטורים, דווקא לפי התורה וההלכה. לדעתי, בעתיד גם עיקרון זה ימצא את מקומו ב"חוק יסוד: לימוד תורה".
לפי הבנתי, רק חרדה עמוקה משתקת את יכולתם של "החרדים" לקבל את תורת משה ואת ההלכה, ומרחיקה אותם משירות בצה"ל. רובם חוששים אפילו מחטיבת "החשמונאים" ומישיבות הסדר "חרדיות". החרדה העמוקה היא מפני שינוי ב"זהות היהודית־חרדית" ומהפיכת הבנים המשרתים ל"ישראלים", גם אם ימשיכו להתפלל ולשמור תורה ומצוות. להבנתי, "הזהות הישראלית" היא האיום שמפחיד כל כך את רוב החברה "היהודית־חרדית".
הפחד הזה מעוגן בזיכרונות קשים מראשית דרכו של צה"ל כ"כור היתוך", שבו התעצבה "הזהות הישראלית" מאז מלחמת העצמאות. המוני צעירים, שהוריהם עלו לארץ עם קום המדינה ובשנים שלאחר מכן, הפכו מ"דתיים" ל"מסורתיים", ואף ל"חילונים", בעקבות השירות בצה"ל.
ה"חילון" הזה השפיע במיוחד על המוני העולים מארצות המזרח והמאגרב, שלא היו חשופים לחילוניות המודרנית בסגנון האירופי. בקרב העולים מאירופה השפיעה ה"חילוניות" על צעירים רבים כבר בתקופת ההתבגרות, והשירות בצה"ל רק העצים אותה. לעומת זאת, בקרב "עדות המזרח" ההשפעה העיקרית התרחשה דווקא במסגרת השירות הצבאי. זו, לדעתי, אחת הסיבות לכך שתנועת ש"ס נאבקת נגד גיוס גם של מי שאינם לומדים בישיבות, מתוך זיכרון כואב שלפיו דווקא הגיוס גרם לריחוקם של צעירים מ"הזהות היהודית" ולהפיכתם ל"ישראלים־חילונים", או, במקרה הפחות חמור, ל"ישראלים־מסורתיים".
כך נבנתה החברה "היהודית־חרדית", על גווניה, כ"חומת מגן" מול "כור ההיתוך" של "הזהות הישראלית" בצה"ל.
מנגד, המענה של צה"ל ושל תומכי הגיוס הוא שחטיבת "החשמונאים" תשמור על "הזהות היהודית־חרדית" לאורך כל השירות הצבאי, ושבישיבות "הסדר חרדיות" תישמר אותה זהות, כפי שישיבות ההסדר המוכרות שומרות על "הזהות היהודית־תורנית" בציבור "הציוני־דתי".
אולם מנקודת מבטם של "החרדים", מדובר עדיין בניסוי המצוי בראשית דרכו, והצלחתו טרם הוכחה. משום כך החששות גוברים. גם אם צעירים יצליחו להשתלב בחטיבת "החשמונאים", הם יגיעו בהמשך לקורסי מפקדים וקצינים, ושם, לטענתם, ישוב ויפעל "כור ההיתוך הישראלי" המוכר. הזיכרונות הקשים ממנו מונעים כל נכונות להסתכן.
בקצה המחנה "החרדי", כדוגמת "הפלג הירושלמי", נשמעת עמדה חריפה אף יותר. לדעתם, מדינת ישראל לא תוכל לשרוד לאורך ימים בשל הפער העמוק שבין "הזהות הישראלית" ל"זהות היהודית". לשיטתם, מי שישרדו כ"יהודים בארץ" יהיו דווקא אלה שאינם שותפים לבחירות בישראל, לפוליטיקה הישראלית, לכנסת, לממשלות, למערכת המשפט, לצה"ל ואף לא לשום שירות אזרחי. רק הם, לדעתם, יוכלו לעמוד בעתיד מול המוסלמים בידיים "נקיות" מדמי המלחמות. מבחינתם, דווקא הצורך הדחוף של צה"ל בגיוס המוני של לוחמים נוספים מחזק את התחושה שמדינת ישראל הציונית מתקרבת לסיום דרכה בהיסטוריה היהודית.
ומה אני חושב על כל זה?
ברוך השם, אני "יהודי־ישראלי", ואמונתי בדבר ה' מן התנ"ך היא המחברת את היהדות שלי עם הישראליות שלי לזהות שלמה אחת.
החיבור הזה עמד במבחן השירות בצה"ל, בסדיר ובמילואים, במלחמת ששת הימים בירושלים ובמלחמת יום הכיפורים בסואץ. למרות קשיים רבים בדרך, מעולם לא חשתי איום על הזהות היהודית־ישראלית המחוברת שלי. להפך, השירות רק העצים את עבודת ה' בחיי האזרחיים ובמלחמות ישראל. החיבור הזה התחזק עוד יותר בשנים שבהן בניי שירתו כלוחמים בצה"ל, והוא מוסיף להתעצם במלחמה הנוכחית, שבה נכדיי משרתים כלוחמים.
מן התנ"ך אני שואב גם אמונה וגם הלכה, גם תורה שבכתב וגם תורה שבעל פה, גם משנה וגם תלמוד, גם מסורת וגם היסטוריה, גם את החיבור שבין התורה לעם וגם את החיבור לארץ, "תורת ארץ ישראל".
נס קיבוץ הגלויות כתוב בתורה, בנביאים ובתפילות, והוא מתחולל לנגד עינינו מאז שנת ת"ר לאלף השישי. מעולם לא היה בהיסטוריה העולמית נס של קיבוץ גלויות, שכן רק היהודים שרדו בגלויות, וגם בתולדות ישראל לא היה קיבוץ גלויות עד ימינו. מדינת ישראל היא מדינת קיבוץ הגלויות. כך נכתב במפורש במגילת העצמאות, שמכוחה נחקק "חוק השבות".
לכן, מדינת ישראל היא היא רצון ה'.
חז"ל לימדו אותנו שכל יהודי היושב בחוץ לארץ "כאילו עובד עבודת אלילים" (כתובות קי ב; עבודה זרה ח א), והדבר חמור במיוחד כאשר שערי הארץ פתוחים לעלייה יהודית מכוחה של מדינת ישראל.
למרבה הכאב, מדינת ישראל קמה לאחר שהגלות היהודית חרבה בשואה. לא נשארו עוד גלויות, אלא תפוצות, וההתבוללות בהן מזעזעת. בצעירותי חיו בארץ כשני מיליון יהודים ובאמריקה כשישה מיליון. כיום חיים בארץ כ־7 מיליון יהודים, ובאמריקה כ־5 מיליון בלבד.
חז"ל פירשו לנו בדרך הרמז (מכילתא, פתיחת "בשלח"), שאפילו ביציאת מצרים יצאו ממצרים רק "אחד מחמישה" או "אחד מחמישים", והשאר מתו במצרים בימי החושך. נורא ואיום.
גם ביציאת מצרים היו "יהודים", שהיו קשורים לשבט יהודה, ו"ישראלים", שהיו קשורים לרוב שבטי ישראל, והפיצול הזה הפך לשתי ממלכות נפרדות בארץ בימי המלוכה.
אולם הנביא יחזקאל (ל"ז) מסר לנו בדבר ה' את חזון החיבור המלא של שני העצים, דווקא לאחר ש"העצמות היבשות" יקומו לתחייה מקברי הגלויות, ו"העצמות היבשות", "כל בית ישראל המה", בדיוק כמו "עץ יוסף וכל בית ישראל חברו".
שם (ל"ז, יט-כב) נאמר בדבר ה':
"... הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו, ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד, והיו אחד בידי! ... הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם, וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם! ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכלם למלך, ולא יהיו עוד לשני גוים, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד"!!!
החיבור המלא בין "ישראליות" ל"יהדות" הוא הוא רצון ה', המתקיים לנגד עינינו.
אחינו "החרדים", אנא צאו מן החרדות. אם רק תשובו להאמין בה' ובדברי נביאיו באמונה שלמה, ותפסיקו לפחד מ"כור ההיתוך" הצה"לי במדינת ישראל, משום שגם הוא חלק מרצון ה', איש מבניכם היקרים לא יתרחק מיהדותו. להפך, יהדותו תתחבר באמונה שלמה אל ישראליותו. כך יתרוממו מדינת ישראל וצה"ל ברוח החיבור בין שני העצים, עד שנגיע לגאולה השלמה עם מלכות דוד, "נשיא להם לעולם".