עיר המקלט: לא רק גלות, גם תיקון

לקראת הכניסה לארץ מצווים ישראל, משמירת מוצא פיו של האדם, בפרשת מטות, שלה 'שומרי הסף' הם האדם עצמו, אבי הבת, הבעל להפרה והחכם להתרה, ועד לשמירה מפני הורגי נפשות שלהם 'שומרי הסף' הם ערי המקלט וגואלי הדם, בפרשת מסעי.

אחרי 42 מסעות, עומדים ישראל להיכנס לארץ המובטחת. כניסה המחייבת את כיבושה, ישובה, וכחברה לטפל גם בהורגי נפשות, הן בשוגג והן במזיד. לשם כך מצווים ישראל להכריז על ערי מקלט שיקלטו כל ההורג נפש עד למשפט, ואם התברר שאכן הרג בשוגג, ישב בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול.

אומר ה'שפת אמת' דבר נפלא ומעורר צמרמורת כאחד, והוא שההורג נפש, הגם שהרג בשגגה, [כבתאונת דרכים], אין לו מקום בעצמו בארץ ישראל, כמו שנאמר 'וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ' [במדבר לה,לג] ולכן מעיקר הדין עליו לגלות מארץ ישראל.

אך ה' יתברך נותן לו מקום לגלות שמה בתוך ארץ ישראל, בערי המקלט. כך שמי שיודע שחטא ואבד אפוא מקומו בארץ, אך מבקש הוא לעשות תשובה ולשוב אל ה', יוכל להינצל על ידי התורה, בלימוד התורה ושמירת מצוותיה בעיר המקלט. עיר מקלט כשמה, בה עליו לקלוט שאין לו מעצמו מקום בארץ ישראל, מלבד ערי המקלט, מקום יחידי שנותן לו ה' ברחמיו הרבים עלי אדמות, ככתוב: 'וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה' [שמות כא,יג].

נטילת נשמה, הגם שיש עוונות חמורים הימנה, חמורה היא ביותר הואיל ויש בה, כלשון הרמב"ם, משום השחתת יישובו של עולם. ומוסיף הרמב"ם ואומר: 'וכל מי שיש בידו עוון זה, הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולים כנגד עוון זה, ולא יצילוהו מן הדין'. וכך גם כתב ספר החינוך, שעוון הרציחה חמור עד מאוד, שבה השחתת העולם, עד שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שההורג נפש במזיד, אפילו עשה כל המצוות, אינו ניצל מן הדין.

לא בכדי מופיעה פרשת הרוצח בשגגה, לא פחות מארבע פעמים בתורה [שמות כ"א, במדבר לח, דברים ד וב-יט], ועוד פעם אחת בדבר ה' אל יהושע [כ,ב], דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד־מֹשֶׁה'. כלפי הרוצח במזיד, הדין חד וחלק, וְכִי־יָזִד אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת' [שמות כא,יא]. גם אם יאחז בקרנות המזבח, יש לדון אותו ואחת דינו להמית. אך כלפי ההורג בשגגה, מחד מחויבת התורה להענישו בהגליה לעיר מקלט, אך מאידך מעמידה לו התורה את אותן ערי מקלט, באווירה מיוחדת של עיר תורנית, בה יוכל לשוב אל ה' מדרכו.

מן המפורסמות הוא שפירות שהייה בכלא הינם בדרך כלל פירות באושים. רבים הם האסירים שבמהלך שהותם מאחורי סורג ובריח רק משכללים את ידיעותיהם, השכלתם ויכולותיהם להרע. ודאי שכך הוא ביחס למחבלים שלא רק משתכללים בין כותלי הכלא, אלא אף לומדים על חשבון עם ישראל לתואר ראשון ושני, והופכים ממחבל 'פשוט', ל'מנהיג' בעל השפעה איומה. זהו בית ספר סגור ללימוד נורמות עברייניות שמוריו הנערצים הם על פי רוב בעלי ניסיון עשיר המבלים עם 'תלמידיהם' 24/7. ואם לא די בכך, הרי שבגינם נוצרת סכנת חטיפתם של חיילים ואחרים לצורכי מיקוח.

כך יחיא סינואר שר"י [שם רשעים ירקב], הפך ממחבל אנונימי למנהיג ומחולל האסון הנורא של שמחת תורה תשפ"ד, כשבשהותו בכלא בין השאר למד לעומק ואף תרגם לערבית שני ספרים של ראשי השב"כ. התמונה של חוסר יעילות הכלא בהבאת אסיר ליעד, לשינוי דרכו לטובה עם צאתו לחופש, הינה נחלת רבים, יהודים כאינם יהודים, בארץ ובעולם. אמנם הוקמה בארץ משכבר רשות לשיקום האסיר, עם מערך של הוסטלים, אך זו במקרה הטוב, מבלי לזלזל חלילה, מנסה היא לתקן את כל מה שלמד והחכים האסיר להרע בין כותלי בית הסוהר. מעטים עד למאוד הם אלה שכאותו נער גבעות במשך שלוש שנות הכלא סיים לאחרונה עם אביו בשיחת טלפון יומית את הש"ס.

כל עוד היו ישראל במדבר, הגם שמונו שרי אלפים, שרי מאות ושרי עשרות כשופטים, מעט היה על מה לריב, שהרי דאגת פרנסה לא הייתה להם כלל, בזכות המן, ענני הכבוד וובאר מרים. אף שמלתם לא בלתה. אך עתה עומדים ישראל לעבור מהנהגת משה רבנו להנהגת יהושע, וכפי שאומר רב צדוק הכהן מלובלין, בפרי צדיק [בראשית אות כ] ההנהגה בדור המדבר הייתה על טבעית, כמו שכתוב 'פנים בפנים דבר ה' עמכם מתוך האש' [דברים ה,ד]..., לעומתם דור באי הארץ, נכנסים הם לארץ לשמור מצוותיה בתוך הטבע. ומטבע הדברים שכאשר מתחיל סדר נחלות בהגרלה, קשיי פרנסה, סדר ירושות, מינוי אפוטרופוסים ליתומים וכיו"ב, מתרבים התיקים בבתי הדין, לרבות הורגי נפש במזיד ובשגגה, ועמם הצורך בדרכי ענישה ושיקום. בקום המדינה שמחו לראות סוף סוף גנב עברי ולהבדיל שוטר עברי. ימים אלה חלפו משכבר.

יש אומרים ואף יצאו מדריכים לכך, שפעמים רבות יש וראוי לחשוב חשיבה יצירתית, לחשוב מחוץ לקופסה, מחוץ לתיבה. אך הבה ובחשיבה מחוץ לקופסה, נשוב אנחנו לקופסה שלנו ב'הא הידיעה', לתיבה, לתיבה בה מצויים לוחות הברית, בה מצויה התורה הקדושה, ובה בין היתר הנחיות היצרן, ישירות מבורא עולם, כיצד, עם כניסתנו לארץ, עלינו לטפל בהורג נפש בשגגה, ומתוך כך נוכל להסיק מהו הטיפול הרצוי באדם שכשל בשאר עבירות - ציווי הקמת ערי מקלט עם הכניסה לארץ.

למי מייעד ה' את אותו ה'מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה'? אומרת התורה: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כׇּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה ' [לה,טו]. לבני ישראל מתווספים הגר כפשוטו, והתושב הוא אותו גוי הגר בישראל שמקיים שבע מצוות בני נח. יצאו אפוא מהכלל כל אותם יושבי הארץ שישראל לא הורישו אותם ולא קיימו את האמור בפרשה קודם לכן: 'וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ' [במדבר לג,נג]...

לאלה, כיוצא מדברי ה'שפת אמת', לכתחילה אין מקום בארץ ישראל. וככתוב בהמשך הפסוקים: 'וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. [לג,נג-נה]. לאלה ראוי להפעיל 'מועד ב'. לנהוג כמנהג הבריטים בימי המנדט, לשלוח אותם למרחקים אל מחוץ לגבולות הארץ 'כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ' [במדבר לג,נג]. הפעלת חוק גירוש משפחות מחבלים (התשפ"ה - 2024).

ובאשר לאנ"ש, אנשי שלומינו...עמך בני ישראל, הגר והתושב. לא בכדי קורא הרמב"ם להלכות רוצח, הלכות רוצח ושמירת הנפש. את נפש הנרצח אין כבר מה לשמור, אך בהחלט יש לשמור ולהשיב לרוצח את נפשו, את הנפש החוטא, וזאת למדים אנו בפרשה. ראשית, יש לשלש את הגבול ולקבוע את שלוש הערים במרחקים שווים. להימנע מפקקים עד כמה שאפשר בדרכו של הורג הנפש, לעיר המקלט. הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, חתנו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הציע שיהיה שילוט דרכים, הכוונה 'לעיר המקלט הקרובה', מה שאולי ירתיע נהגים מלנהוג בפרעות ויביאם לנהוג בנהיגה זהירה יותר.

ערי מקלט אלו יהיו בדווקא מתוך ערי הלוויים. הוי אומר, לא בכלא עסקינן, אף לא בערים בצורות, אלא בערים מיושבות בלוויים בהם קיימים מוסדות תורה ומסחר, ללא זקיפים וגדרות סביבן. לוויים אלה אין להם על פי דין התורה נחלות ונהנים הם ממעשרות, כך שבמידה מסוימת דומים הם לדור המדבר, שהיה כאמור ללא דאגות פרנסה, וללא מאבקים על נחלות וירושתם. דומה כי כיום יש מעין ערי לוויים בהם גרים תושבים המבקשים כלשון הרמב"ם להקדיש את חייהם לעבודת ה' ולימוד תורה כלוויים, ואף זכיתי לעשות בבניין חלקן.

ובלשונו הזהב של הרמב"ם: ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו דבר המספיק כמו שזכה לכהנים, ללויים'... [הל' שמיטה ויובל יג,יג]. ערים אלה נמצאות במרחק די שווה האחת מרעותה, כמתחייב, ויכולות הן על פי כל הקריטריונים לשמש כערי מקלט, עם הוסטלים לשיקום, ולתושביה ה'לוויים' יחשב הדבר כשרות לאומי. לשם כך כל תושב ילמד תקופה עם אחד הנקלטים, והוא יאומץ על ידי משפחה מתושבות העיר. אזיקון אלקטרוני יוכל להרתיע אותו מלצאת מאותה עיר מקלט.

כידוע, שתי מטרות עיקריות יש לאותן ערי מקלט, האחת עונשית והשנייה הגנתית. עונשית - כמקום גלות להורג נפש, RELOCATION. הגולה גולה בעל כורחו כשהוא מנותק מכל הסביבה שהיה רגיל אליה. והגנתית - כיוון שבערי המקלט אסור לגואל הדם לפגוע בו. שתי מטרות אלה מושגות בערי הלוויים ואף הרבה מעבר לכך. בעיר זו יוכל הוא לעבוד, ללמוד עם טובי המלמדים ולהמשיך לפרנס את משפחתו בכוחות עצמו ולא על חשבון הציבור.

כאמור אין זקיפים ואין חומות לערי המקלט, אבל יש גואלי הדם. גואל הדם הינו בן משפחה מקרבה ראשונה, ובראש ובראשונה הינו על תקן שוטר עם סמכויות רחבות מאוד, עד כדי הריגת הנמלט לעיר המקלט, בכל מקום בו ימצא, עד רגע הגיעו לעיר המקלט ולא עד בכלל, גם לא ס"מ כשהוא בתוכה. היה וגואל הדם יהרוג את ההורג בשגגה בתוך עיר המקלט, הוא יועמד לדין ויואשם ברצח, ולא עוד אלא שעליו להימלט לעיר המקלט עד שידונו אותו. בדומה לאזרח המצווה על 'לא תרצח' אך משהיה ללוחם מצווה הוא להרוג באויב כמצווה רבה. עם זאת אם הורג הנפש בשגגה יוצא מעיר המקלט, שוב רשאי גואל הדם להורגו. בימינו אולי רצוי להמיר את סמכות גואל הדם להרוג בסמכות ראויה שונה.

אגב, גם אם יבקש הנמלט לעיר המקלט להמיר עונשו בכופר, בית הדין לא ייעתר לו בשום סכום, ולא יועילו לו קשרים כאלה ואחרים... ככתוב: וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן...[במדבר לה,לב]. יתר על כן, 'אין יציאות' באופן מוחלט. כדברי המשנה במסכת מכות [ב,ז] שאין הגולה יוצא, אף לא לעדות מצוה, עדות ממון או נפשות. ואפילו אם ישראל צריכים לו, ככתוב: 'אשר ינוס שמה', שם תהא דירתו. שם תהא מיתתו. שם תהא קבורתו. אין ועדת שליש ואין ועדת שחרורים וחופשות.

הדגש הוא כה חזק על שיקומו מרגע ראשון, עד שאומר רבי יוחנן במסכת מכות , שהרב שגלה, מגלים ישיבתו עמו. ותנא: תלמיד שגלה, מגלים רבו עמו. הדגש הוא בדאגה לחיותו הנפשית של ההורג בשגגה, ככתוב: 'וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל, וָחָי' [דברים ד,מב]. לא רק חיי גופו אלא גם חיי נפשו, רוחניותו. ובלשון הגמרא: עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא - עשה לו דבר שיהיה לו חיות. מיקומו מוגבל, לא בכלא אלא בעיר, עיר של תורה, אך חירותו הנפשית כלל אינה מוגבלת. לא שיקום אחרי תקופה בה היה במאסר, משולל חרות וחברה, אלא שיקום מידי, מרגע הגעתו לעיר המקלט, שיקום בתוך החברה, בתוך עיר תורנית תוססת, בתוך קהילה שאחד מתפקידיה על פי רצון ה' הוא לעסוק בחינוך העבריינים, מלבד רצון ה' שיעבדו את עבודתם במשמרת שלהם בבית המקדש.

ועוד נקודה חשובה לסיום. ההורג בשוגג יושב בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול. ובלשוננו, נגזר עליו עונש שאינו קצוב בזמן. נכון, חז"ל לימדונו שתפקיד הכהן הגדול להאריך חיים וזה בא לקצרם, אך האם יש יתרון לחוסר הוודאות הזאת? מבחינה מסוימת יש לכך יתרון שיביא לזהירות יתר הן של הגולה והן למען ישמעו ויראו, כי כאשר העונש קצוב, לכאורה, יכול האדם לעשות שיקול כדאיות, למשל בשוד מתוכנן. שהרי יאמר לעצמו, גם אם בטעות אהרוג נפש, יחשב הדבר כשוגג בלבד, ומקסימום אשב זמן קצוב ולאחר מכן אצא ברכוש גדול. אבל כשהעונש אינו קצוב, זוהי כבר נוסחה עם העלם גדול, ההופכת את הוצאת המחשבה לפועל ללא כדאית.

סוף דבר, בפרשתנו בתוך הקופסה, בתוך התיבה, בתורה שבארון הברית, טמונה רשימת 'שומרי סף', אותם גואלי הדם וערי הלוויים המשמשים כערי מקלט, שלהם מלבד היתרונות בשיקום הקהילתי, ולפתרון ולו חלקי לטענה הכואבת של משה רבנו: 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה'?! גם יתרונות כלכליים נכבדים. שהרי, באשר לאינם יהודים, אלה מוגלים, לא לעיר מקלט אלא מהארץ. ישראלים, גרים ותושבים [המקיימים שבע מצוות בני נח], בדרך זו גולים לערי המקלט, ובכך גורמים שתקציב המשרד לביטחון פנים יורד פלאות. התקציב הנצרך יורד פלאות והתוצאות צפויות לעלות פלאים, שהרי ניתן לבטל לא מעט בתי סוהר.

גואל הדם עושה מלאכתו, הן כשוטר והן כסוהר בהתנדבות בשל רצונו להעניש את מי שהיכה למוות בבני משפחתו. הרשות לשיקום האסיר מוחלפת בערי הלוויים או בערי מי שבחרו לחיות כלוויים, וזאת מיד עם הגיע הגולה לעירם. סביר להניח שביחס למצב הנוכחי, רק מעטים מהגולים ישובו לפשיעה. ובנוסף, אין חשש לפגיעה רוחנית, שהרי משרתים הם בערים תורניות, בערי הלוויים, תורמים לחברה, ומקדשים שם שמים. דומה כי ראוי הדבר ולו לפיילוט. בעז"ה הצפיפות בערי המקלט תרד כשנזכה גם לשלש ערי המקלט שקידש כבר משה בעבר הירדן עוד טרם נכנסו ישראל לארצם, ובא לציון גואל.

עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל