המערכת הפוליטית בישראל לקראת הבחירות והפריימריס הקרבים מחייבת את גוש הימין לבצע בחינה מחודשת ומעמיקה של המבנה הפנימי שלו.
הידיעה שהתפרסמה לאחרונה, לפיה השר איתמר בן גביר הציע לחברת הכנסת טלי גוטליב להצטרף לשורות "עוצמה יהודית" תוך הבטחת שריון ואולי גם מקום סביב שולחן הממשלה, אינה סתם עוד מהלך פוליטי שגרתי. הצעה זו מחדדת את הצורך הדחוף של המחנה הלאומי להגדיר מחדש את גבולות הגזרה בין המפלגות השונות המרכיבות אותו.
התזה המרכזית העולה מן המציאות הפוליטית הנוכחית ברורה: שחוסנו ועתידו של שלטון הימין אינם תלויים בריצה אחידה או בחיקוי הדדי, אלא דווקא בבידול אידאולוגי ובבידול סגנוני מובהק. כדי למקסם את הפוטנציאל האלקטורלי של הגוש, יש צורך בהפרדה ברורה בין המפלגות השונות: הליכוד כמפלגת המרכז-ימין הגדולה והמסורתית, עוצמה יהודית כנציגת האגף הקיצוני והסגנון המתלהם, והציונות הדתית כעמוד התווך, האידיאולוגי והממלכתי של המחנה.
ההבחנה בעוצמה יהודית: בין תוכן מהותי לצורה וסגנון
הצעתו של בן גביר לח"כ גוטליב היא מהלך הגיוני מבחינה פוליטית, אך הוא בעיקר מציף אל פני השטח את האפיון המדויק של מפלגת עוצמה יהודית. ח"כ גוטליב מייצגת נאמנה קהל בוחרים מסוים מאוד בימין - קהל המחפש פוליטיקאים אגרסיביים לוחמניים, הסבורים שאין מקום להתפשר בשום נושא אידאולוגי ויש להיאבק עליו בכל הכלים הפרלמנטריים והתקשורתיים העומדים לרשותם. כאן המקום להבחין בצורה חדה בין התוכן אותו מקדמת המפלגה לבין הצורה שבה היא בוחרת לפעול.
מפלגת עוצמה יהודית מקדמת לא מעט עמדות תוכן של ממש, שיש להן תמיכה רחבה גם מעבר לבוחריה כמו חקיקה לעונש מוות למחבלים, החמרה משמעותית בתנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים, וסירוב עקרוני לעסקאות שחרור מחבלים. אלה עמדות, הנובעות מתפיסת הרתעה עקבית, ואפשר להסכים או לחלוק עליהן לגופו של עניין.
אבל לצד התוכן הזה, יש לעוצמה יהודית גם צורה מובהקת ונפרדת: התלהמות תקשורתית, פרובוקציות יזומות, והתנגשות חזיתית וגלויה לא רק עם הפרקליטות ומערכת המשפט, ולעיתים גם עמיתים למחנה הימין עצמו. זו מפלגה שבחרה להיאבק על עמדותיה בקול הרם ביותר האפשרי, גם כשהמחיר הוא ריחוק מציבור מתון יותר.
המפלגה, מתאימה באופן מושלם לגוטליב שפועלת מתוך תרבות של שיח מתלהם, ופרובוקציות תקשורתיות בלתי פוסקות,. מתאם זה קיים אצל חברי כנסת נוספים בליכוד. ברור שאכן קיימת בציבור תמיכה מסוימת בסגנון הזה; אך היא אינה יכולה ואינה צריכה להוות מודל לחיקוי עבור שאר חלקי הגוש, שכן היא מרחיקה קהלים רחבים וממלכתיים.
הליכוד: חזרה אל הימין המסורתי, המתון והממלכתי
כמפלגת השלטון המרכזית, הליכוד נדרש להציג אלטרנטיבה שונה לחלוטין מזו של עוצמה יהודית. בבסיסו, הליכוד מייצג ציבור ימני מסורתי, שומר מסורת אך לא בהכרח דתי, מתון ושקול בהרבה, שמאפייניו שונים מהקו האידאולוגי הנוקשה ומהסגנון המתלהם של בן גביר. הבוחר הליכודי מחפש שילוב של ערכים לאומיים, נאמנות לארץ ישראל, זהות יהודית וערכי המסורת, לצד יציבות, ממלכתיות וניהול אחראי של המדינה לצד תקיפות ביטחונית - לא התנגשות מתמדת עם מוסדות המדינה.
משום כך, לקראת הבחירות הקריבות, ככל שמפלגת הליכוד תדע לבדל את עצמה מ'עוצמה יהודית', כך ייטב לה. הדבר תלוי באופן ישיר בהרכב נבחרת חברי הכנסת של המפלגה. ככל שחברי הכנסת של הליכוד - הן אלו שייבחרו בהליך הפריימריס הדמוקרטי והן אלו שישוריינו באופן אישי על ידי ראש הממשלה - יתאימו יותר למגוון הרחב הנחוץ לליכוד, כך תוכל המפלגה לפנות לקהל רחב בהרבה במרכז המפה הפוליטית. אסטרטגיה זו תאפשר לליכוד להגדיל באופן משמעותי את מספר הבוחרים שלו על חשבון מפלגות המרכז, ובכך להבטיח שהליכוד ימשיך להוות את הציר המרכזי והמוביל של בוחרי הימין.
הציונות הדתית: חזון ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, הביטחון, הזהות היהודית והרחבת השורות
אל מול הרעש התקשורתי של עוצמה יהודית והגודל של הליכוד, בולטת ייחודיותה ומקומה הקריטי של מפלגת הציונות הדתית. בניגוד למפלגות אחרות בגוש, הציונות הדתית היא מפלגה המושתתת על עומק רעיוני, חזון ארוך טווח ומחויבות מוחלטת למשימות הלאומיות הגדולות של מדינת ישראל, ללא צורך במחיאות כפיים רגעיות או בכותרות מתלהמות. זהו הבית הפוליטי האמיתי של מי שמחפש עשייה אסטרטגית שקטה ויסודית.
ייחודיות זו הוכחה במרחב העשייה המרשים של המפלגה בקדנציה החולפת: הובלת שינוי דרמטי ובלתי הפיך במפת ההתיישבות בארץ ישראל, והובלת מערכת הביטחון וצה"ל לניצחון מכריע מול איראן, חמאס וחיזבאללה. בקדנציה הבאה ניצבות בפניה משימות נוספות כבדות משקל לא פחות, כגון "יהוד הגליל והנגב" וחיזוק ממשי של הזהות היהודית במדינה.
כדי לממש חזון כביר זה ולשמש קורת גג לכלל הציבור הדתי והלאומי, נדרש מהציונות הדתית לקראת הבחירות שינוי הכולל מצד אחד גיוון פרסונלי מסוים של חברי הכנסת שיתאים למשימות הלאומיות הגדולות, ומאידך המפלגה צריכה לחדד את ה"צורה" שלה ולהתבדל מסגנונו של בן גביר. עליה להימנע משיח מתלהם, ומפרובוקציות. הצגת נבחרת המדברת בשפה מכובדת, עניינית, אחראית וממלכתית, תאפשר לציבור רחב ומגוון בהרבה - ובתוכו הציבור הדתי-ליברלי ואנשי מעשה מהמגזר הכללי - להצביע עבורה בגאווה. רק שילוב של מהות בלתי מתפשרת עם סגנון ממלכתי ומכבד יבליט את נחיצותה של המפלגה.
סיכום: הדרך לניצחון המחנה הלאומי
לסיכום, הסידור מחדש של השורות בגוש הימין הוא תנאי הכרחי להמשך השלטון ופתח להרחבת המחנה הלאומי כדברי נתניהו. הצעת השריון לטלי גוטליב מבהירה היכן צריך להתרכז הסגנון הלוחמני והפרובוקטיבי - בתוך עוצמה יהודית, הפונה לנישה הייחודית שלה.
מנגד, על הליכוד לחזור לתפקידו כמפלגת מרכז-ימין מסורתית ומתונה השואבת קולות מהמרכז. ומפלגת הציונות הדתית חייבת להוביל את המחנה באידיאולוגיה, בעשייתה האסטרטגית בהתיישבות ובביטחון, ותוך שמירה קפדנית על שיח מכובד וממלכתי הנקי מהתלהמות. הבחנה ברורה זו בין מהות לצורה, ובין המפלגות השונות, היא הנוסחה שתביא להרחבת שורות הגוש כולו.