בצומת גולני התקיים היום טקס סיום מסע הכומתה.
ההורים הוזמנו לשעה חמש בבוקר, הלוחמים היו מיוזעים ממאמץ, אך במהלך הטקס עצמו נפגמו השמחה וההתרגשות, לפחות אצל חלק מההורים והחיילים.
אביו של אחד החיילים מספר על ההודעה-אזהרה שקיבלו כולם בטרם פתיחת הטקס בדבר שירת נשים שתלוווה את האירוע ועל החיילים שיחד עם הוריהם בחרו לצאת ממגרש המסדרים שוב ושוב.
כאמור, ההורים התבקשו להגיע לצומת גולני בשעה חמש בבוקר ומשפחתו של האב עמו שוחחנו מצאה מקום לינה במצפה הושעיה הסמוך על מנת להתייצב במועד הנקוב. ואז, רגע לפני תחילת הטקס "עלה המנחה ואמר שהטקס מתחיל ושבטקס תשולב שירת נשים ושאנחנו מבינים אם מי שזה מפריע לו יפרוש הצידה בכל פעם שתהיה שירת נשים".
האמירה הזו נועדה, ככל הנראה, עבור המשפחות הדתיות, אך לא רק הן עזבו. "מה שקרה בפועל הוא שגם לא מעט חיילים יצאו", מספר האב ומציין כי מאחר ומגרש המסדרים מוקף ברמקולים גם עזיבת הטקס אינה מונעת באמת שמיעה של שירת הנשים. "אין לאן לברוח. זה היה פתטי".
מוסיף האב ומספר כי לאורך כל הטקס עלו וירדו קצינים שבירכו את החיילים ואת המשפחות, חלקם גם שיבחו את המשפחות על הילדים שגידלו, ובין דברי קצין אחד למשנהו עלו שתי חיילות זמרות וחייל זמר אחד ושרו, לעיתים יחד ולעיתים סולו, ושוב ושוב ניתן היה לראות "את האמהות עם המטפחות ואת הגברים עם הכיפה הולכים הצידה".
"פתאום ראיתי את הילד שלי מצטרף ואז עוד חיילים עם כיפה שמצטרפים למשפחות שלהם, וכנשגמר השיר הם חוזרים לשורה ואז עולה מפקד נוסף ומדבר וכשהוא מסיים עולה הלהקה הקטנה ושוב הם יוצאים, משפחות וחיילים והולכים הצידה... זה היה ביזיון".
מוסיף האב ומצטט את בנו שאמר לו "בשביל זה הלכנו עשרות קילומטרים כל הלילה? בשביל שככה יירקו לנו בפרצוף?". לדבריו ניתן היה לראות את העלבון על פניו של הבן. התחושה, הוא אומר היא "שאנחנו האאוטסיידרים, אנחנו המוזרים שצריכים לפרוש מהטקס, ולנו אומרים כל הכבוד לכם הורים על המסירות וכו'".
לשאלתנו אם ניתן לעשות משהו במקרים שכאלה, מספר האב כי לאחר הטקס חיפשו הורים את רב היחידה שבטקסים קודמים היה נוכח ואף נשא דברים בפני ההורים, אך לא ניתן היה למצוא אותו. "אמרו לנו שהוא עזב קודם".
"לא יכולנו לעשות הרבה. זה טקס צבאי ואנחנו מכבדים את הצבא ואת האירוע, אבל לא ברור לי עד כמה הכבוד הזה הדדי".