בדרום הר חברון נמצא תל זיף, אתר ארכיאולוגי פחות מוכר, אבל כזה שמאחוריו ובמעמקיו קשר עמוק להיסטוריה היהודית.
על המקום, הממצאים שבו וההיסטוריה שלו שוחחנו עם הארכיאולוג אייל פריימן, סגן קמ"ט ארכיאולוגיה ביו"ש.
פריימן מציין בראשית דבריו את ההבדל המשמעותי בין אתר שנחפר, סוקר וטופל כמו במקרה סוסיא הקדומה, אתר סמוך לתל זיף, לעומת מקרה תל זיף שעדיין כמעט ולא נחפר. בסוסיא הסיפור ההיסטורי מסופר ומתוכו יכולים המבקרים במקום להבין את משמעות הממצאים שלפניהם ואת היות המקום עיירה יהודית בתקופת בית שני. לעומת זאת במקום שטרם נחפר יכולים המוני אנשים לעבור ולא לדעת על איזו אדמה בעל ערך היסטורי הם צועדים.
בתל זיף, אומר פריימן, הסיפור הגדול משמעותי יותר מכל ממצא, ואכן נמצאו לא מעט ממצאים ארכיאולוגיים. המקום מוכר מסיפורי נדודי דוד הנמלט משאול, שם פגש את יונתן וכשהם צופים אל המדבר ויתר יונתן על המלוכה והבטיח כי יעמוד לימינו של דוד כאשר הוא יהיה זה שימלוך. לאזור זה הגיע שאול עם 3000 לוחמים על מנת ללכוד את דוד, שם קיבל את הלשנתם של אנשי זיף על נתיב הבריחה של דוד, הלשנה שהגיעה בעקבות חששם של אנשי העיר מחרבו של שאול, שם נמצאת המערה אליה נכנס שאול ובה מנע דוד מאנשיו לפגוע במשיח ה', במלך שאול, והסתפק בקריעת כנף מעילו, ומחוץ למערה קרא לעבר שאול, הציג את כנף המעיל והוכיח שאין לו כל כוונה לפגוע במלך. שם נמשך המעמד בקריאתו של שאול המודה בטעותו ומכנה את דוד 'בני'.
לשאלתנו אם ידוע מקומה המדויק של המערה שבה שהה שאול ובה אירעה הדרמה, מציין פריימן כי "יש סביב תל זיף עשרות או מאות חללים תת קרקעיים, חלקם חפרנו, חלקם נשדדו בשוד עתיקות, חלקם נפגעו בבנייה והכשרות קרקע של הפלשתינאים באזור. כעת אנחנו מפתחים מיזם 'דרך ארץ מורשת' שבו אנחנו מפתחים אתרים נשכחים שהסיפור שלהם עוצמתי אבל לא רואים בשטח מה קרה בשטח. מדובר באתר שנמצא על ציר 60, דרך התנ"ך. אנשים עוברים שם ולא יודעים שהם עוברים באחד האזורים המדהימים ביותר בתנ"ך. אנחנו רוצים לפתח את המקום כדי שיבואו לטייל וילמדו דרכו על ההיסטוריה ועל מנהיגות".
ובהתייחס לממצאים שנחשפו במקום מציין פריימן ממצאים שהתגלו גם מתקופת חזקיהו המלך, אז הייתה זיף ממלכה גדולה, ובחותמות על ידיות נראו דמויות מכונפות והכיתוב 'למלך זיף'. בנוסף נמצאו "הרבה חרסים גם מתקופת המלוכה המאוחדת, גם מתקופת דוד ולפניו וגם מתקופת הפילוג בממלכות ומהתקופה הביזנטית שבה הנוצרים הכירו את התנ"ך שלנו והקימו דווקא שם כנסיות ומנזרים".
ובאשר להזנחה הישראלית את אותם אתרי מורשת היסטוריים הקושרים את עם ישראל לעברו, אומר פריימן כי לדאבונו הארכיאולוגיה נפלה קורבן לפוליטיקה, כהגדרתו. הוא מזכיר כיצד לאורך השנים השתנה היחס להשקעה בחפירות ארכיאולוגיות על פי תפיסות העולם שרווחו. זכורות בהקשר זה חפירות מצדה ובשנות השבעים סקר יהודה ושומרון וסקר הגולן שבוצעו כדי להעצים את הקשר של עם ישראל לארצו, ולעומת זאת במשך שנים, "עד לקדנציה האחרונה והקמת משרד המורשת היינו רדומים, הייתה השתקה".
האם מה שמבצע משרד המורשת בעשרות אתרים שונים ברחבי יהודה ושומרון הוא בלתי הפיך וממשלות בעלות תפיסות הפוכות לא עלולות למחוק את שנעשה? פריימן מגדיר זאת כזרעים שנזרעו ועדיין לא הגיעו לפריחה, אך גם שלב הנביטה שלהם מרשים ומייצר רעש ותהודה ארכיאולוגית ותיירותית שיהיה קשה להפוך אותה.
עוד שאלנו אם פרסום כזה אודות אתר היסטורי ארכיאולוגי שנחשף אינו קורץ לשודדי עתיקות למקד תשומת לב ומאמצים כדי להגיע לעוד ועוד ממצאים לפני הגורמים הרשמיים של ישראל, ופריימן משיב ומזכיר כי "שוד עתיקות קיים מתקופת הפירמידות ותמיד יהיו שודדי עתיקות. אם נגביר את העשייה ואת ההיכרות של הציבור הגדול עם המקומות הללו, אם המקומות הללו יהיו עמוסים בתיירות, השודדים לא יגיעו. זה יבריח אותם".