אסתר משחקת בשרשרת החמסה שלה ופולטת אנחה עמוקה. "מה כל כך קשה בהחלטה? זכרתי שסיפרת שהדירה הזאת דווקא שווה", אני שואלת.
אסתר חגגה השנה שלושים וחמש. היא הייטקיסטית מצליחה ונגנית פסנתר מחוננת. הקיץ שתי שותפותיה מתחתנות, ואנחנו נפגשות כשהיא בשיא ההצפה.
"אוף... אני פשוט לא רוצה את כל הסיפור הזה. איזה מן חיים יש לי? עבודה ושעמום? שום דבר לא מתקדם לי". היא נאנחת שוב ומשפילה את מבטה.
"כבר עשר שנים אני גרה עם שותפות. כמעט כל שנה מחדש מתחיל אותו מסע: לחפש דירה, למצוא הובלה שמתאימה לפסנתר, לחפש שותפות נורמליות, לארוז, לפרוק ארגזים, לקנות שוב וילון, שוב להתקין מדף במטבח. כל פעם להתרגל למישהי אחרת, לאכול לבד, לחפש מקום לשבת. נראה לי שאני פשוט מתפטרת מהחיים של עצמי..."
ריח סיום השנה באוויר מציף שוב את תחושת התקיעות שברווקות. כולם מתחדשים, ורק אצלי נדמה ששום דבר לא זז. בתוך הקושי והמאמץ להמשיך לאחוז בתקווה הגדולה להקים בית ומשפחה, אל תכניסי גם את החיים עצמם למצב המתנה.
רבות המבקשות זוגיות נכנעות למחשבה שרק כשהוא יגיע, החיים ירגישו טוב באמת. ועם זאת, גם אם החיים המשותפים אכן יהיו נפלאים, זו מחשבה שמרוקנת עוד יותר את הלב, מחלישה את האנרגיה ופוגעת בחשק לחיות בגדול. היא גורמת לוותר על החיים בהווה ולדמיין את העתיד מתוך תסמונת ה"כשאתחתן".
ומה באמת אפשר לעשות? הרי זה ניסיון עצום. הבדידות כואבת עד העצם, ואכן יש בנישואין מילוי שאין דרך אחרת להגיע אליו. לצערי, אין לי אבקת קסם שתביא לך חתן עד הדלת. אבל יש דבר אחד שתמיד נמצא בידייך: הבחירה כיצד לנהל את האנרגיה שלך, דרך המחשבות ודרך הפעולות שתבחרי לעשות או להימנע מהן.
הדרך, שלא תמיד קלה, עוברת בבחירה עמוקה לחיות. פשוט לחיות חיי משמעות כבר עכשיו. להתחבר להבנה שעוד יום שלי בעולם אינו "יום מבוזבז", גם אם עדיין לא התחתנתי, ולמלא את חייך בפעולות שיגרמו לך להניח את הראש על הכרית בתחושת סיפוק והודיה.
במקום לחיות את מה שאין ואת הכאב שהחוסר מביא איתו, בחרי לחיות במלוא הכוחות שהקב"ה נתן לך.
אני מאמינה שאחת הטעויות הגדולות ביותר היא לחשוב שהחתונה תמלא את כל החסרים שלי. הרי אף אדם לא נברא כדי להיות מקור החמצן של אדם אחר. כשאישה מגיעה לקשר מתוך תחושת ריקנות, מתוך ציפייה שבעלה ימלא את עולמה, היא מטילה עליו משקל שהוא לא יצליח לשאת. בלי לשים לב, היא אף עלולה להרחיק אותו.
כשאישה בוחרת למלא כבר עכשיו את עולמה במשמעות, בעשייה, בלימוד, בנתינה ובקשר עמוק עם הקב"ה, היא לא מגיעה לנישואין כדי שיצילו אותה. היא מגיעה כדי לחלוק חיים שכבר יש בהם שפע.
וזה בדיוק הפרדוקס.
דווקא כשאת מפסיקה לחכות שהחתונה תיתן לך חיים, את הופכת לאישה שמושכת יותר חיים. אנשים נמשכים לאנשים שיש בהם חיוּת, ומי שמפתחת את שריר האנרגיה הגבוהה שלה כבר בתקופת הרווקות, תדע לחיות טוב יותר גם אחרי הנישואין. הבדידות היא רגש שגם אישה נשואה באושר תפגוש בחייה.
אז מותר להישבר. מותר לבכות, להתפלל ולקוות. ובתוך כל זה, המשיכי לבנות בכל יום את האישה שמרגישה עם עצמה בבית.
כי כל יום שבו הקב"ה בוחר להחזיר לנו את הנשמה הוא יום שיש בו משמעות ושליחות. וזה גם יסוד הנפרדות שעליו נבנים נישואין בריאים: המפגש בין שני אנשים שלמים, שכל אחד מהם למד להצמיח את הטוב שבתוכו, ומתוך השפע הזה בוחר לבנות חיים משותפים.
הכותבת היא מחברת הספר "המפה לחופה", בעלת הפודקאסט "כלה בקלות" ומייסדת "האקדמיה לאימון לחתונה".
עוד לא הצטרפתם לפרויקט 252? מכאן מצטרפים >>