יש חללים שאינם מתמלאים. ביום שני הקרוב, כ"ח בתמוז, נציין ארבע-עשרה שנים - אוי, ארבע־עשרה שנים - להסתלקותו של מנהיג הציבור החרדי, מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זכר צדיק לברכה.
ארבע-עשרה שנים שבהן התחדדה שוב ושוב תחושת החסר. חסרונו של ה"פוסק האחרון", שהצליח להכריע במילה אחת, קצרה אך בהירה, ולהתקבל על ציבורים רחבים. שנים שבהן התרבו המחלוקות והפלגים ורק העמיקו את הגעגוע לדמות המאחדת שהייתה ואיננה.
הסוד הגדול נלחש כבר בהלווייתו של קודמו בהנהגת הציבור החרדי, מרן הגאון רבי אליעזר מנחם שך. בעוד מכוניתו של הרב אלישיב מנסה לפלס דרך ברחובות בני ברק, שהיו עמוסים במאות אלפי מלווים, שאלו המקורבים מהם הקריטריונים הנדרשים למנהיג הציבור הבא.
הרב אלישיב, בענווה האופיינית לו, כלל לא ראה בעצמו מועמד. הוא דיבר על אחרים ונתן בהם סימנים. אבל מילה אחת חזרה על עצמה שוב ושוב באותה שיחה: "נקיות". מבחינתו, זה היה המדד הנכון לבחירת מנהיג ציבור.
למי שלא זכה להכיר את הרב מקרוב, התשובה עשויה להפתיע. מכל המעלות שבעולם, דווקא נקיות? וכי זהו הקריטריון המשמעותי ביותר להנהגה רוחנית?
נדמה כי הרב אלישיב ידע היטב את נפש הדור. בעידן של חוסר אובייקטיביות, אינטרסים וניגודי עניינים - הדור זקוק לקול אחד שפוי ובלתי תלוי. קול שלא ידברו אליו הכסף, המעמד, הכבוד או הצורך לדאוג למוסד, לקבוצה או למקורבים.
השאר היסטוריה.
מבלי שביקש זאת, נעשה הרב אלישיב לכתובת העליונה של הציבור החרדי - ולא רק. אל הבית הצנוע בסמטה הקטנה במאה שערים עלו יהודים מכל המגזרים: חרדים ושאינם חרדים, רבנים ואישי ציבור, ראשי ממשלה ונשיאים, שרים ושגרירים. כולם ביקשו לשמוע את דעתו, לקבל את הכרעתו או לזכות בברכתו.
כך אירע שדווקא אותו אדם שניסה להתחמק מן ההנהגה, שלא ראה בעצמו מועמד ולא ביקש לעצמו מעמד, נעשה לאחת הדמויות המשפיעות במדינת ישראל ובעולם היהודי.
זה היה בניגוד גמור לרצונו, אך הוא קיבל עליו את הדין והפך לסמל של אותה "נקיות" שעליה דיבר. הרב עצמו לא החזיק אף מוסד. לא רשת ישיבות, לא מפעלי צדקה ואפילו לא כולל קטן. הוא לא עסק בהוצאת ספרים ולא נדרש לבקש תרומה מאיש. הוא סירב לעשרות מוסדות שבאו להתייעץ עמו וביקשו ממנו לשאת בתואר הבלתי מחייב "נשיא". שלא יהיה אפילו חשש שהוא נגוע בדבר. הוא חי עד יומו האחרון מפנסיה צנועה שזרמה לחשבונו כדיין בדימוס בבית הדין הרבני.
נכון, מותר לפתוח מוסדות, ויש בכך גם מעלה גדולה של זיכוי הרבים. מותר להמליץ על אנשים ראויים ולסייע להם. אבל הרב אלישיב פשוט לא היה במקום הזה. הוא הקפיד להרחיק מעצמו אפילו צל של נגיעה. הוא לא היה מסוגל לבקש, לקבל - ואפילו לא לגעת בכסף.
כן, אפילו לא לגעת.
הצ'ק נותר על השולחן
זכיתי באותן שנים לשמש כדובר ביתו של הרב אלישיב, ומתוקף כך גם לראות מקרוב, פעם אחר פעם, כיצד אותה "נקיות" שעליה דיבר לא הייתה סיסמה אלא דרך חיים.
עיניי ראו ולא זר. נכנסתי לחדרו של הרב יחד עם רב חשוב מניו יורק, שהנהיג קהילה של יהודים עשירים. לאחר שקיבל הכרעה בשורה של שאלות הלכתיות סבוכות שהביא עמו מעבר לים, שלף האורח מתיק עור מהודר פנקס צ'קים.
"מה הצדקה המהודרת ביותר שהרב מכיר באופן אישי?", שאל. עט בידו, מוכן לרשום כל סכום ולכל נמען.
הרב התחמק מתשובה. וזאת אף שבאותה תקופה נישאו בזה אחר זה ניניו, בני אברכים דלי אמצעים, בלי יכולת לשלם אפילו את המינימום ההכרחי.
לאחר תחנונים מצד האורח, נקב הרב בשם אחד. לא בן משפחה, אלא שכן. תלמיד חכם, חולה בגופו, שבביתו לא היו לחם וחלב.
האורח רשם על הצ'ק: 50 אלף דולר, ונסה לתחוב אותו לידיו של הרב.
"לפחות שהרב יהיה השליח להעביר את הצדקה", הסביר.
פניו של הרב האדימו. נראה היה שהוא נבהל מעצם הרעיון.
הוא לא הסכים לגעת בהמחאה הבנקאית. זו נותרה מונחת סמוך למקומו בראש השולחן, בעוד הרב ממהר לקרוא לנכדו: "אריה, תיקח עכשיו ותעביר את הצ'ק ל..."
תקופה קצרה קודם לכן הגיע איל ההון איירה רנרט לבקש ברכה בדירתו הקטנה של הרב בשכונת מאה שערים. הוא הביט סביבו - בגודל הדירה, ברהיטים הישנים, בפשטות ששררה בביתו של גדול הדור - ונדהם.
"הרב צריך משהו? לשפץ? אולי לעבור לבית נוח ורחב יותר? אין לי שום בעיה של תקציב. זו תהיה זכות בשבילי", הציע.
הרב הצביע על הגמרא שהייתה מונחת לפניו והשיב בפשטות: "לא חסר לי דבר".
ה"נקיות" הזאת חסרה לנו. לא רק לציבור החרדי ולא רק בעולם הרבני. היא חסרה בכל מקום שבו הנהגה, כסף, מעמד ואינטרסים נפגשים.
ארבע-עשרה שנים לאחר הסתלקותו, הגעגוע לרב אלישיב הוא גם געגוע לסוג אחר של הנהגה. הנהגה שאינה מבקשת לעצמה דבר, ולכן יכולה לומר את האמת בלי לחשוש מאיש ובלי להיות חייבת דבר לאיש. זכותו תגן עלינו.
בימים ראשון ושני יעלו המונים לקברו בהר המנוחות ויעתירו בתפילה. גם אני אהיה שם ובעז"ה אתפלל עבורכם.
הכותב הוא העורך הראשי של השבועון החרדי 'בקהילה' ושימש דובר ביתו של הרב יוסף שלום אלישיב. לתגובות ולמשלוח שמות לתפילה: kook@bakehila.com