במבט ראשון, פרשת מועצת הרשות השנייה נראית די משנית ושולית בחשיבותה כדי שדווקא סביבה יתפתח משבר חוקתי. אולם התעמקות בפרשה מבהירה עד כמה היא חשובה כדוגמה מצוינת ליחסי הון-שלטון.
בדרך כלל מתכוונים במונח 'הון-שלטון' לשלטון הפוליטי, וכאן מדובר בשלטון המשפטנים העושים יד אחת עם הברנז'ה התקשורתית המגינה עליהם (למיטיבי לכת מומלץ להתעמק בפוסטים של עדי ארבל, מהחברים המוקפאים של הרשות השנייה).
הרשות השנייה היא הרגולטור האחראי על כל תחנות הרדיו והטלוויזיה מלבד גלי צה"ל ותאגיד השידור. מתפקידה לוודא שהתחנות המפוקחות שומרות על כללי האתיקה, על ההנחיות וכללי התפקוד המנהליים השונים וכיוצא באלה. היא האחראית על היבטים חשובים וקריטיים כמו זיכיונות לתדרי שידור, הטלת קנסות על תכנים חריגים ועד כדי פסילת שידורים.
אלא שגם בממשלות ימין לדורותיהן השליטה של אנשים המזוהים עם השמאל במועצה היתה די ברורה. שר התקשורת קרעי החליט לחולל שינוי והביא לממשלה הצעה של מספר שמות, כולל ראש המועצה ד"ר יפעת בן חי שגב. תקצר היריעה מלפרט את התאמתה המקצועית לתפקיד, את מומחיותה האקדמית בתקשורת ואת מגוון התפקידים שביצעה בתחום. בתוך זמן קצר החלו ההכפשות נגד המינוי שלה - אוי, היא העידה ואמרה אמת במשפט נתניהו! - וגם נגד מועמדים אחרים.
ומה עושים אלה שלא מצליחים לנצח בבחירות ולמנות את מועצת הרשות השנייה? פונים לשלטון האמיתי, לבג"ץ. המדהים הוא שהמועצה כבר הספיקה להתכנס לשתי ישיבות ואף לקבל החלטות, ואז הגיע צו הביניים המקפיא את המינויים ואת עצם קיומה של המועצה החדשה. וכאן הגיע האקטיביזם השיפוטי לשיאו המדהים בהמצאה שכמובן אין לה מאומה עם עולם המשפט: הוא הקים לתחיה מחדש את המועצה הישנה שזמנה עבר וסמכויותיה פקעו.
אולם פוליטיקה, כידוע, אינה חייבת להיעצר היכן שבג"ץ מעוניין שתעצור לכאורה. במועצה החדשה היו חברים שהמשיכו בתפקידם מהמועצה הקודמת. החלטת בג"ץ בעצם קבעה שהם ממשיכים בתפקידם, אבל לא במועצה החדשה שבה כבר השתתפו בשתי ישיבות, אלא במועצה הישנה שהוקמה לתחיה. מכיוון שכך, הם קמו והתפטרו מתפקידם כחברי המועצה הישנה שמתה וקמה לתחיה.
התפטרותם יצרה תסבוכת אדירה. השבעה מהווים כמעט כמחצית מ-15 חברי המועצה. אחד מכללי הברזל בחוק, שנועד למנוע ממיעוט להשתלט על ההחלטות, הוא שעל המועצה לקבל החלטות עם קוורום שלא יפחת מ-10. במילים אחרות: אם בג"ץ הקים לתחיה גוף שחדל להתקיים במהלך פוליטי שהוא כביכול משפטי, באו השבעה והמיתו שוב את המועצה הישנה כשהשאירו אותה ללא קוורום מחייב. פוליטיקה כולם יודעים לעשות, לא רק בג"ץ. אכן מדוע שימשיכו להיות כלי בידיו הפוליטיים של בג"ץ?
לכאורה הסתיים המהלך הפוליטי בניצחון השר האחראי על בחירת מועצת הרשות השנייה, שהרי כעת אין שום אפשרות מעשית לקבל החלטה בהיעדר מועצה המונה לפחות 10 חברים. אלא שבג"ץ יעשה הכל כדי למנוע מהבבונים להרכיב מועצה חדשה.
בהחלטה מדהימה נוספת קבע בג"ץ, בניגוד גמור לחוק הקוורום, כי בנסיבות החדשות "חברי המועצה המתפטרים לא יובאו בחשבון לעניין מניין חברי המועצה היוצאת". במילים אחרות: החלטנו, כאמור, שהמועצה שחדלה להתקיים קמה לתחייה, וגם אם כללי תחיית המתים לא מאפשרים זאת, אנחנו משנים את הכללים תוך כדי משחק וקובעים שהמועצה הישנה אכן קמה לתחייה.
בשעת כתיבת שורות אלו לא ברור כיצד יתפתחו הדברים. אולם ניתן להעריך בוודאות שעוד לבנה הוצאה מקיר האקטיביזם הרדיקלי שהחליט להיות פוליטי על מלא.
מובא באדיבות השבועון "מצב הרוח"