מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בג'נין
מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בג'ניןצילום: Nasser Ishtayeh/Flash90

סא"ל (במיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, פרסם מחקר חדש תחת הכותרת "22 ק"מ - הסכנה הנשקפת מצבא הטרור של הרש"פ", שבו הוא מזהיר מפני האיום הנשקף, לדבריו, ממנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.

בפתח המחקר משווה הירש בין מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר לבין היקף הכוחות של הרשות הפלסטינית. לדבריו, בעוד שבטבח חדרו לישראל כ-6,000 מחבלים, מתוכם כ-3,000 אנשי ארגוני טרור מאומנים, ביהודה ושומרון פועל כיום כוח חמוש המונה, לפי הערכתו, כ-70 אלף אנשי מנגנוני ביטחון המחזיקים בעשרות אלפי כלי נשק. לטענתו, הכוח הזה מתאמן על תרחישי לחימה נגד ישראל ועלול להפנות בעתיד את נשקו כלפיה.

הירש מציין כי על פי הסכמי אוסלו הוגבל כוח המשטרה הפלסטינית ל-30 אלף איש בסך הכול, מהם 12 אלף ביהודה ושומרון, כשהם מצוידים ב-4,000 רובים, 4,000 אקדחים, 120 מקלעים ו-15 כלי רכב ממוגנים בלבד.

לדבריו, בפועל הפך כוח השיטור למערכת ביטחונית רחבת היקף, הכוללת כ-70 אלף אנשי מנגנוני ביטחון, ציוד צבאי נרחב, אימונים צבאיים ומבנה ארגוני הדומה לצבא.

במחקר נסקרת גם התפתחות כוח האדם לאורך השנים. לפי הנתונים המובאים בו, כבר בשנת 1995 מנה כוח המשטרה הפלסטינית כ-18 אלף איש, לעומת 9,000 בלבד שהותרו באותה עת. בהמשך גדל הכוח לכ-32 אלף בשנת 1997, לכ-40 אלף בשנת 2001, לכ-52 אלף בשנת 2003, לכ-61 אלף בשנת 2006 ולכ-65 אלף בשנים שלאחר מכן.

הירש מציין כי מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007, עיקר הגידול התרחש במנגנוני הביטחון ביהודה ושומרון.

עוד נטען כי אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים עוברים הכשרות צבאיות מתקדמות, בין היתר במסגרת סיוע אמריקני ואירופי, וכן באקדמיה הצבאית בפקיסטן. לפי המחקר, ההכשרות כוללות אימוני שריון, ארטילריה, צליפה, צניחה, ירי במקלעים כבדים ובטילי כתף, וכי הרש"פ עצמה מציגה בפרסומיה את אנשיה כ"צבא פלסטין".

הירש סוקר גם את מדיניות ישראל לאורך השנים, שלדבריו כללה אישורים להעברת כלי נשק וכלי רכב ממוגנים למנגנוני הביטחון הפלסטיניים בתקופות כהונתם של ראשי ממשלה שונים.

הוא מציין כי לצד זאת מתקיים תיאום ביטחוני עם הרש"פ, אך לטענתו בפועל המנגנונים פועלים בעיקר נגד יריביהם הפוליטיים מחמאס ואינם נאבקים באופן שיטתי בטרור מצד ארגוני פת"ח וארגונים נוספים.

פרק מרכזי במחקר עוסק בתרחיש המכונה במערכת הביטחון "היפוך קנים" - מצב שבו אנשי מנגנוני הביטחון יפנו את נשקם נגד ישראל.

הירש טוען כי מדובר באיום ממשי, המזכיר את מעורבות אנשי המנגנונים באינתיפאדה השנייה, ומזהיר כי בשל המרחק הקצר בין ערי יהודה ושומרון למרכזי האוכלוסייה בישראל, מתקפה כזו עלולה לסכן מיליוני אזרחים בתוך רדיוס של כ-22 קילומטרים, בדומה למרחק שאליו הגיעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר.

בסיום המחקר קורא הירש לממשלת ישראל לשנות את מדיניותה כלפי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. בין המלצותיו: עצירת העברת אמצעי לחימה לרש"פ, צמצום כוח האדם לרמה שנקבעה בהסכמי אוסלו, הקמת מנגנון פיקוח עצמאי על האמל"ח, סגירת מתקני האימונים הצבאיים, היערכות מבצעית לתרחיש "היפוך קנים" ופעילות מול מדינות זרות להפסקת האימונים הצבאיים הניתנים לאנשי המנגנונים.

לסיום הוא כותב כי "המשך ההתעלמות מהתעצמות 'צבא הטרור של הרש"פ' הוא הימור מסוכן על חיי מיליוני ישראלים. הכתובת נמצאת על הקיר, במרחק של פחות מ-22 ק"מ מלב המדינה. הסכנה היא ממשית וקרובה לוודאי. בכדי למנוע אסון גדול משמעותית מטבח השבעה באוקטובר, שומה עלינו לנקוט יוזמה ולהקדים תרופה לספירת הקורבנות".