יש רגעים שבהם הזמן עוצר מלכת. רגעים שבהם הלב מרגיש את מה שהמילים אינן מצליחות להכיל. גם אם פינו מלא שירה כים, אין די מילים להודות על גודל החסד שהקב"ה מרעיף עלינו. ברגעים הללו הנצחון הלאומי נושק לנצחון הפרטי.
ביום שני זכינו לרגע כזה. בתי האהובה, שרה, יחד עם בעלה היקר נתן, הביאו לעולם את בנם הבכור בבית החולים הדסה עין כרם.
עמדנו שם, בחדר הלידה והרגשנו שהחדר כולו מלא בנוכחות. היו שם גם מי שאינם איתנו בגופם, אך רוחם ליוותה כל נשימה, כל תפילה וכל דמעה של התרגשות.
שולי הי"ד, אישי האהוב, שנרצח בפיגוע הירי האכזרי בשומרון לפני כמעט עשרים ושלוש שנים. באותו יום הובלתי פצועה לבית החולים כששרה ברחמי, בחודש השישי. פרופ’ דוד שויקי ופרופ’ אבי ריבקינד נאבקו על חיינו, ובניתוח חירום הצילו אותי ואת שרה. מתוך היום הנורא ההוא נולדה שרה, פגה זעירה שנאבקה על חייה וניצחה.
ולצדנו הייתה גם ביתיה ז"ל, אמו האהובה והצדיקה של נתן, שנלקחה מאיתנו בטרם עת. והם היו שם וזה כ"כ הורגש.
רוחם של שולי ושל ביתיה עטפה את החדר כולו. היא הייתה שם ברגעי הציפייה, במאמץ, בתפילות וברגע שבו נשמע בכיו של התינוק. באותו רגע הרגשנו כיצד שרשרת הדורות ממשיכה להיבנות, כיצד האמונה גדולה מן הכאב, וכיצד האהבה והבית שבנו הם הביטוי העמוק ביותר ל"עם ישראל חי".
אני מביטה בשרה ובנתן והלב מתמלא בהודיה. צוות מופלא, מלא אמונה, עוצמה ואהבת ה'. שרה, שנולדה מתוך מאבק על עצם חייה, זכתה להביא חיים חדשים לעולם. נתן, הנושא בליבו את דמותה של אמו האהובה, בונה יחד איתה בית של תקווה. לראות אותם חובקים את בנם הבכור זהו רגע שממלא את הלב בהודיה שאין לה סוף.
השבוע פסענו שוב באותן מסדרונות של הדסה. אותם קירות, אותם חדרים, אותם מלאכי רפואה שליוו אותנו ברגעים הקשים ביותר של חיינו. אלא שהפעם שרה ונתן צעדו בהם כשבזרועותיהם חיים חדשים. אותו מקום שהיה עד לזעקת השבר, היה היום עד לבכי הראשון של תינוק המבשר על המשכיות, על תקומה ועל ניצחון החיים.
ברגע הזה הבנתי מחדש שהסיפור שלנו הוא גם סיפורו של עם ישראל.
זהו כוחו של העם הזה. מבקשים לשבור אותנו, ואנחנו מוסיפים חיים. מבקשים לכבות את האור, ואנחנו מוסיפים אור. מבקשים לעקור אותנו, ואנחנו מעמיקים שורשים וממשיכים לבנות עוד בית, עוד משפחה, עוד דור.
זוהי דרכו של עם הנצח. זוהי דרכה של האמונה. מתוך השבר צומחת תקומה. מתוך הכאב בוקעים חיים. מתוך הדמעות נולדת שמחה.
אני מודה מעומק הלב לקדוש ברוך הוא, שמנהיג את עולמו בחסד וברחמים, ומאפשר לנו לראות גם בתוך המציאות המורכבת את ידו המכוונת ואת נפלאותיו.
תודה לפרופ’ יורם וייס מנכ"ל בית החולים הדסה, על כל הסיוע והעמידה שלו לצידנו ולצד כל באי בית החולים. הדסה זכתה במנכ"ל מסור ומצויין שמסייע לה בכל פעם להגיע לגבהים חדשים. לפרופ’ דוד שויקי, לפרופ’ אבי ריבקינד, למיילדות המופלאות יוליה וחמדת , ולכל הצוותים הרפואיים של הדסה שסייעו במה שאפשר והתרגשו יחד איתנו. לפני כמעט עשרים ושלוש שנים זכיתם להיות שליחים של חיים עבורי ועבור שרה, ואתמול זכיתם ללוות גם את לידתו של הדור הבא.
ברגע הטהור הזה קיבלו המילים “יודו לה’ חסדו ונפלאותיו לבני אדם" משמעות חדשה עבורי.
אני מתפללת שהרגע הזה ייתן כוח לכל מי שנושא כאב בליבו. שיזכיר לכולנו שהקב"ה ממשיך להצמיח חיים ודווקא מתוך המקומות השבורים ביותר, ושעם הנצח ממשיך לכתוב את סיפורו באמונה, במסירות ובאהבת חיים.
תודה אחרונה ומיוחדת לעם הנפלא שלי שאלפיי ההודעות שקיבלתי סיפרו על גודל אהבתו. עם ישראל חי!