לפעמים דווקא יריב אידיאולוגי מצליח לנסח טוב יותר מכל תומך את גודל השינוי שמתחולל מול עינינו.
זה בדיוק מה שקרה השבוע, כשחיים רמון, ממנהיגיה הבולטים של מפלגת העבודה בעבר, התארח בפודקאסט "שומר סף" של גדי טאוב והעניק מחמאה חריגה במיוחד לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
רמון אמר כי אילו השקפותיו היו כהשקפותיו של סמוטריץ', היה חושב שמגיעים לו "לפחות חמישה עשר מנדטים". לדבריו, הממשלה הנוכחית ביצעה ביהודה ושומרון את "פעולות הסיפוח הכי מרחיקות לכת" מאז שישראל נמצאת שם, וסמוטריץ' "עשה מה שאף אחד לא עשה". אלו לא דברים שנאמרו על ידי איש ימין או מתיישב ותיק, אלא על ידי מי שהיה במשך שנים מהקולות הבולטים במחנה השמאל.
ודאי חלקכם עוד זוכרים את הפרסומת המיתולוגית: "חיים - תדליק את האורות, בבקשה". ואכן, חיים רמון הדליק בראיון הזה אורות גבוהים במיוחד.
רמון, ממובילי דרכה של מפלגת העבודה החל משנות השמונים של המאה הקודמת, נחרת בזיכרוני כמי שישב בצד כביש חוצה שומרון (כביש 5), וספר את המכוניות הישראליות הבודדות ש"שתו" את תקציב המדינה בסלילת הכביש ההוא.
והיום? אנו פעורי פה אל מול עדותו. לא עדות של איש ימין נלהב, אלא של מי שמכיר היטב את המערכת, וקובע שהמהפכה ביהודה ושומרון כבר קרתה - ובעיקר בשנתיים האחרונות.
ואני, הקטן שבקטנים, חותם בשתי ידיי על העדות הזו - פשוט משום שאני חי אותה יום־יום.
אני חי אותה בנסיעה בכביש 60, "דרך התנ"ך", שנמצא בשלבים מתקדמים מאוד בדרך להפוך לאוטוסטרדה רבת נתיבים. אני חי אותה כשאני רואה צעירים פזורים במאות חוות ויישובים; צעירים בונים, מקימים, מיישבים ומאושרים - מי בקרוואן על הר סחוף רוחות ומי בחווה חקלאית החבויה בעמק בין ההרים.
מביטים ימינה, משקיפים שמאלה, ובכל נסיעה ובכל כיוון, על ההר שלצדנו או על הגבעה שממול, דגל ישראל מונף מעל צריף או שניים, ולעיתים מעל שכונה חדשה ושלמה.
הדור הזה מזרים חמצן רענן למושגים כמו התיישבות, היאחזות או התנחלות. איך שתבחרו לקרוא לזה - הם פשוט בונים את ארץ ישראל ומעצבים את מפת המחר.
ואנחנו, "בורגני" היישובים הוותיקים - גילוי נאות: תושב עפרה כבר כארבעים שנה - נוטים לפעמים לצקצק בלשוננו. ציניים, כיאה לוותיקים ש"כבר ראו הכול". אבל האמת היא שליבנו גואה בהתרגשות כשהחבר'ה האלה מעטרים את הכבישים באלפי דגלי כחול־לבן ומעניקים לנו תחושה של משמר כבוד לאומי המלווה אותנו בדרכים.
איך זה קרה? למה זה קרה?
התשובה פשוטה, עובדתית ומלאת הכרת הטוב.
במשך עשרות שנים חווינו מציאות אחרת. החיים ביהודה ושומרון התנהלו בעצלתיים. כל לבנה שהונחה ביישוב וכל עץ שניטע במטע חדש עוררו סערה, גינויים, נזיפות ועיצומים. חווינו הגבלות, הצרת צעדים ואפילו הרס אכזר וקורע לב של בתים - כמו אלו של שכנינו בעמונה ובטבורה של עפרה, תשעת הבתים שנמחקו בהינף גזרה.
והנה, כמעט בלי משים, זכינו ל"וויטמין צמיחה על סטרואידים".
נאמנה עליי עדותם של חלוצי וותיקי ההתיישבות בשומרון ובבנימין המבטאים את רחשי ליבם: "הודו לה' כי טוב". כנראה שפשוט טוב לנו מאוד.
וזה בדיוק הרגע גם להכרת הטוב כלפי שליחי הציבור שלנו. היסודות לשינוי הזה, והתנופה שאנו רואים כיום בשטח, אינם תוצאה של נס או של תהליך אוטומטי. הם נבנים מדי יום, בהחלטות, בתקציבים, בתוכניות, בחקיקה ובעבודה ציבורית עקבית. הכתובת אינה עלומה. היא חתומה על כל פרויקט, על כל כביש, על כל שכונה חדשה, על כל תוכנית ועל כל מהלך שמאפשר למציאות הזו להתרחב.
הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: חברינו בסיעת הציונות הדתית, ובראשם השר בצלאל סמוטריץ'.
חברינו, שלוחינו - אתם מאפשרים לנו לחוש על בשרנו את מימוש האמון שנתנו בכם. כל דגל שנוסף, כל נתיב בכביש שנסלל, כל תוכנית שאושרה וכל חוק שקודם - יש לכם חלק משמעותי בהם.
זכיתם בהכרה הזו ביושר. גם אם לא תמיד אהבנו כל אמירה, כל סגנון או כל מהלך טקטי. אבל בואו נשים את הדברים בפרופורציות: מהפכה של ממש מול אמירה כזו או אחרת; עשייה שמעצבת את המציאות מול ביקורת רגעית.
וכשגם יריב פוליטי ותיק כמו חיים רמון אומר בקול רם שזו המהפכה המשמעותית ביותר שנעשתה ביהודה ושומרון מאז ומעולם - אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נאמר את המובן מאליו.
מילה אחת קטנה, שמקפלת בתוכה עולם ומלואו: תודה.
הכותב תושב עפרה