לפני למעלה מחודשיים, יממה אחרי האיחוד ה'היסטורי' של בנט ולפיד, ישבתי באולפן בערוץ i24NEWS והתנבאתי שהצמד יתפוגג לאט לאט בסקרים. שבוע אחרי שבוע איזנקוט ינגוס בהם מנדטים עד להכחדה כמעט מוחלטת. האמת, זה קרה אפילו מהר יותר משציפיתי.
אבהיר מראש, אין לי רוח הקודש וגם לא קשרים סודיים במרתפי מכוני הסקרים, כל מה שצריך כדי להבין את התהליך הוא קצת חשיבה בריאה וידע פוליטי מקומי. זה הולך בערך כך: רגע אחרי שמוקמת ממשלת ימין (והתהליך הזה חוזר על עצמו כבר עשור בערך), הסוקרים מדהימים את כולנו עם תובנה ולפיה מצביעי הימין ממש ממש מאוכזבים מהממשלה שאך זה החלה את דרכה והם נוטשים אותה בהמוניהם.
תזכרו, ה'קריסה' של מפלגות הקואליציה בסקרים משישים וארבעה מנדטים בקלפי לחמישים ושניים ומטה בסקרים לא התרחשה אחרי השביעי לעשירי, אלא כבר בימי הרפורמה המשפטית. לפי ערוצי המיינסטרים וסוקריהם, הרעיון מעורר הבעתה של ביטול עילת הסבירות הוביל בקירוב חצי מיליון אנשי ימין להחליט שזהו ודי, הם מצביעים ממחר ליאיר לפיד ודומיו.
העניין הוא שלמעט פילבר, הסוקרים הישראלים בונים על הזיכרון המאוד קצר שלנו, שנוטה לשכוח את העובדה שאף אחד מהם (!) באף סקר (!) לא נתן לימין את שישים וארבע המנדטים שהוא קיבל, גם לא שישים ושלושה או שישים ושניים. שישים ואחד היו לזכרוני בסקר אחד, וגם זה ממש בערב הבחירות.
הסוקרים הישראלים - ואין לי מושג באיזו מתודה הם משתמשים ועד כמה היא מפוקחת, אם בכלל - נוטים כנראה לסקור בחסר אוכלוסיות מסוימות. איכשהו, היעד הסופי שלהם לקראת הבחירות ינסה תמיד למצב שני דברים: האחד, לשדר לגוש השמאל-מרכז שיש סיכוי ו'הנה הפעם זה קורה', כדי שהמיואשים לא יישארו בבית, והשני, לשדר לאותם מצביעים גם מה 'ההצבעה הנכונה' של הגוש, ולעשות זאת לפי מה שנראה כבעל הסיכוי הגבוה ביותר לזכות.
ההימור שלי שהפעם מי שעונה לטייטל הוא גדי איזנקוט, ולכן חרף מאמציו של בנט וההון העצום שהוא ואנשיו שופכים על קמפיינים שונים ומשונים, הסוקרים ימשיכו לשמוט ממנו מנדטים ולתת אותם לרמטכ"ל לשעבר. גם התהליך בו איזנקוט מתייצב ראש בראש מול הליכוד ובהמשך גם עובר אותו צפוי לחלוטין. אפשר להניח כמעט בוודאות שעד הבחירות נראה כאן סקרים שמורידים את בנט-לפיד לחד ספרתי ומציבים את איזנקוט על קידומת 3 או קרוב לזה, בפער של כעשרה מנדטים מהליכוד. בקלפי, כמובן, המספרים יהיו שונים...
ועוד שתי הערות באותו עניין:
האחת, אם לסקרים יש השפעה ממשית אמיתית, היא מתבטאת באפקט פיגמליון לגבי יכולתן של מפלגות לעבור את אחוז החסימה. הסוקרים יודעים את זה וקשה מאוד להאמין שהם לא משתמשים בכוח הזה. לדעתי הצנועה, גם הניסיון הנואל למחוק את הציונות הדתית ממפת המנדטים במשך כמה חודשים, נעשה בתקווה שהדבר אכן ישפיע, ורק כשהסוקרים נוכחו לגלות שהבייס שלה יציב דיו הם הפסיקו עם ההזיה הזו כדי לא לצאת אידיוטים גם בהיבט הזה אחרי הבחירות.
השנייה, הגיע הזמן להפריך את אגדת עשרת המנדטים שמחפשים בית. אין חצי מיליון מצביעי ימין שהתפכחו והחליטו שהם יצביעו דווקא לבנט, איווט ליברמן, גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, טרופר והנדל, גנץ או כל יצירה אחרת שעשויה לצוץ במרכז המפה הפוליטית בתקווה לשאוב אותם. פשוט אין.