חמישים שנים חלפו מאז המבצע הצבאי הנועז שהותיר אומה שלימה גאה בהנהגתה ובלוחמיה ועולם פעור פה מול התעוזה, הנחישות, העוצמה וההחלטה לא להיכנע לטרור, חמישים שנה והתרחקנו כל כך, חמישים שנים והתקרבנו כל כך.
מבצע יונתן, מבצע אנטבה, מבצע הניצחון על הטובחים והרוצחים, הטרוריסטים, מילא את עם ישראל בתקווה, נער הייתי וזכרתי את ימי החרדה והאימה, ימי האולטימטום, ימי הדרישה לכניעה, לתבוסה, להנפת דגל לבן, נער הייתי וגם ידעתי בחושים של נער מתבגר כי אם ניענה לטרוריסטים, הרי שבכל שבוע ננהל משא ומתן עם חוטפים אחרים, עד שייגמרו הנכסים.
שליחים יש למקום, ראש ממשלה, שר ביטחון, ראשי זרועות הביטחון, לוחמים אמיצים, גיבורים, ובעיקר אמונה, אמונה גדולה כי אם נעז ננצח, העזנו והחטופים, בני הערובה שבו הביתה, המחיר היה כבד, לצד אזרחים שנפלו בסערת החילוץ, נפל גם יוני נתניהו, אחיהם של עידו ובנימין, בנם של צילה ובנציון, ועמו נפצעו אריות האומה במהלך החילוץ ההרואי.
חמישים שנים חלפו, ורוחות חדשות מנשבות במחוזותינו, רוחות רעות של פנקסנות, חשבונאות, חרמות, נידויים, רוחות רעות שהן ההפך מרוח הימים של המבצע מעורר ההשראה.
הרוחות הדווקניות הללו, הקנטרניות, המפלגות והמשסות, נמוגו לאיטן לאחר הטבח הנורא שפקד את עמנו ולרוחות רעות אלה היה חלק משמעותי בהגיע הרעה לבתינו.
הצער גדול והחמלה רבה, בבית הנשיא יערך טקס במלאת חמישים שנים לניצחון על הטרור, בבית הנשיא ישבו כתף אל כתף, מצילים וניצולים, לוחמים עטורי הילת מנצחים, בהם פצועים הנושאים את צלקות המבצע בגאווה, באהבה ובייסורים, לצד החטופים שקיבלו חייהם במתנה ובין לבין ישב גם איש אחד, לוחם סיירת מטכ"ל, אח שכול, האח של גיבור המבצע יוני נתניהו, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.
והנה, נדמה היה כי תמו ימי השנאות, החרמות והנידויים, אחרי הרעה שפקדה את המדינה ביום טבח שבת שמחת תורה, היום בו סברו אויבנו ומבקשי נפשנו כי בשלה העת לנצל את כמעט מלחמת האחים שהתחוללה במדינה בהובלת חבורת מופקרים וחסרי אחריות, מופקרים שפירקו את החוסן הלאומי, החוסן הביטחוני והחוסן החברתי, לדאבון הלב, לא היא, החרמות חוזרים, השנאה מבעבעת, הסכנות שוב אורבות לפתחנו.
חלק מגיבורי מבצע יהונתן, הודיעו כי יחרימו את הטקס אם האח השכול, ראש ממשלת ישראל, ישתתף בטקס.
כבוד ויקר ללוחמים, כבוד והצדעה לפצועים, כבוד זיכרון וגעגוע לחללים, האם שוב אנו חוזרים לפגוע בכל היקר והקדוש לחברה הישראלית, האם אנו שבים לפורר את המיתוס הישראלי עליו גדלו דורות מתוך כבוד, אהבה ויראה?
מדוע להכניס את הפוליטיקה, את המחלוקת, את הפוזיציה לפנתאון הגבורה היהודי-ישראלי, מדוע לחלל את הקודש?
הפעם העילה לחרם היא לא יוקר המחייה, לא השטחים הכבושים, לא רצח העם בעזה, לא עילת הסבירות, לא האפרטהייד הישראלי, לא אתה אשם אתה הראש, לא השחיתות השלטונית, ואפילו לא הרפורמה המשפטית, הפעם ההחרמה של הלוחמים הגיבורים, ללא מירכאות, ללא ציניות, גיבורים אמתיים, בגלל שלדעתם ראש הממשלה עשוי למנף את האירוע לצרכים פוליטיים, בגלל חוק ערך לימוד התורה ובגלל עלילת הדם של הפקרת החטופים כדי לשמר את שרידותו הפוליטית.
זוהי קריאה מתוך אהבה וכבוד לאחים הגיבורים לוחמי מבצע יהונתן, הניחו בצד את המחלוקות הפוליטיות, לכבודו של מפקדכם הנערץ, לכבודם של הנופלים והפצועים, לכבודה של מדינת ישראל, הגיעו היום לטקס , כבדו את המעמד בו אתם הגיבורים, בעיקר זכרו לאן הובילו אותנו שיח הגרדומים, החרמות והנידויים, אחים אנחנו, מצדיעים לעוז רוחכם מתוך כבוד וגאווה, לפוליטיקה יש זמן, עכשיו העת להתכנס, לזכור ולהתגעגע.