הוויכוח המתנהל מעל דפי עיתון זה בשבועות האחרונים סביב מערך הכשרות של ארגון "צהר" אינו מותיר אותי אדיש. הדברים אמורים במיוחד כאשר בן השיח הוא הגאון הרב משה כץ, מראשי מערכת ארגון "כושרות", שאני מוקיר את פועלו ומאמין בכל ליבי כי הוא פועל לשם שמים.
דווקא משום כך קשה לי להבין מדוע נדמה שהביקורת מופנית כמעט באופן בלעדי כלפי "צהר". בעיניי, אין כאן מאבק על כשרות, אלא מצב שבו ארגון אחד הופך למוקד התקפה, בעוד שהבעיות הרחבות יותר במערכת הכשרות אינן זוכות לאותה תשומת לב.
יש מי שישאל מדוע דווקא אני, רב עיר ואיש הרבנות הממלכתית, מוצא לנכון להגן על "צהר". התשובה פשוטה: משום שלדעתי נעשה להם עוול.
"צהר" לא יצרו את המציאות המשפטית. הם לא הכתיבו למנכ"ל הרבנות הראשית הפורש את מועד פרסום החלטתו, אלא פעלו במסגרת פסיקת בג"ץ. גם הרבנות הראשית ידעה היטב על החלטת בית המשפט, והיה בידה די והותר זמן לקבוע מתווה מסודר, קריטריונים ברורים ומנגנוני פיקוח. אם הדבר לא נעשה, אין זה הוגן להפנות כיום את מלוא הביקורת כלפי הגוף שפועל בהתאם להחלטת בית המשפט.
גם עכשיו אין מאוחר מדי. מועצת הרבנות הראשית, או לכל הפחות ועדת הכשרות שלה, יכולה לקבוע כללים ברורים שיחולו על כלל הגופים המבקשים להעניק כשרות. במקום עימות, דרושה הסדרה.
למיטב ידיעתי, מערך הכשרות של "צהר" פועל באופן מקצועי, מסודר ותחת נהלים ברורים. נכון, ישנן סוגיות שבהן הוא מסתמך על פסיקות מקילות יותר מאלו של הרבנות הראשית. אולם זו אינה חריגה מהמסורת ההלכתית. מאז ומתמיד התקיימו בעולם התורה מחלוקות לגיטימיות בין גדולי הפוסקים. האם פסיקותיו של הרב משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, אינן חלק מעולם ההלכה? האם כל מי שאינו נוקט את חומרות הרבנות הראשית יוצא מחוץ לגדר?
עם זאת, אני סבור כי על כל גוף כשרות, ובכלל זה "צהר", להקפיד על שקיפות מלאה. כאשר הכשרות מבוססת על פסיקה מקילה בנושא מסוים, יש לציין זאת באופן ברור על גבי התעודה, כדי שכל צרכן יוכל לדעת בדיוק על מה הוא מסתמך ולקבל החלטה מושכלת.
מנגד, ראוי שגם המבקרים יבחנו את המציאות במלואה. האם אין ליקויים גם במערכות כשרות אחרות? האם ברבנויות מקומיות לא נמצאו במשך השנים כשלים? האם כל גופי הכשרות הפרטיים הפועלים בארץ ובחו"ל עומדים תמיד בסטנדרט מושלם? אם דורשים כללים, פיקוח ובקרה, הדרישה צריכה להיות אחידה ושוויונית, ולא ממוקדת בגוף אחד בלבד.
במקום להעמיק את המחלוקת, נכון להושיב סביב שולחן אחד את נציגי הרבנות הראשית, נציגי "צהר" ונציגי הכנסת, ולגבש חוק מאוזן שייטול את המיטב מן ההסדרים הקיימים ומן ההצעות החדשות. כך ניתן יהיה לחזק את אמון הציבור, לשמור על מעמדה של הרבנות הראשית ולהבטיח מערך כשרות מקצועי, אמין ושקוף.
בימים שבהם עם ישראל זקוק יותר מכל לאחדות, גם עולם הכשרות צריך להיות מקום של אחריות ולא של מאבקים. כולנו מבקשים את אותה מטרה: שכמה שיותר יהודים יאכלו אוכל כשר מתוך אמון, בהירות ושקיפות.
אפשר להגיע לכך. לא באמצעות מלחמות, אלא באמצעות שיתוף פעולה, הסדרה ואחריות משותפת.