בדיון שהתקיים בוועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון ועסק בהסכמי אוסלו העלתה תנועת הריבונות קריאה להקים ועדת חקירה לחקר הסכמי אוסלו.
בראיון לערוץ 7 מסבירה נדיה מטר, מראשי התנועה ומי שהציגה את הדרישה בכנסת, מה עומד מאחורי המהלך.
מטר מספרת על הדיון שהתקיים בניהולו של חבר הכנסת צבי סוכות בהשתתפות מספר גופים וארגונים והתמקד בטיפול הישראלי, אם קיים כזה, בהפרות הרש"פ את הסכמי אוסלו, אלא שבמהלך הדיון התברר כי לגופים הרשמיים שהוזמנו לדיון, ובהם המינהל האזרחי, המל"ל ומשרד הביטחון, אין תשובות ולמעשה הנציגים לא הגיעו עם רשימת ההפרות שביצעה הרש"פ לסעיפי ההסכם. מטר מספרת על תחושה קשה של נציגי ארגוני הימין עם ההבנה שלמעשה במשך 34 שנים לא היה גוף רשמי של מדינת ישראל שריכז את ההפרות וטיפל בהן.
באשר לה עצמה מזכירה נדיה מטר את ימי החתימה הראשונים על ההסכם וההחלטה שלה ושל חמותה המנוחה, רות מטר, להקים את ארגון 'נשים בירוק' ולהיאבק בתכנית המדינית, על אף שהיו מי שניסו להרגיע לטעון שלא מדובר במהלך שיבשיל לכדי הקמת מדינה פלשתינית ושהאנרגיות שמושקעות במאבק מיותרות. מאוחר יותר, בימי הגירוש מגוש קטיף, הכירה את יהודית קצובר ויחד הקימו את תנועת הריבונות מתוך הבנה שלא די באמירת 'לא' להסכמי אוסלו, ויש להציג תכנית מדינית חיובית שאליה יש לחתור, תכנית הריבונות.
בעיניה הקריאה להקמת ועדת חקירה להסכמי אוסלו היא חלק בלתי נפרד מהתפנית שעל מדינאי ישראל לבצע במעבר מרוח אוסלו. ועדה שתבדוק איך הגיעה ישראל לחתימה על ההסכמים ההם היא שתביא לסגירתו של הפרק הזה בקורותיה של ישראל ולראשיתו של עידן חדש בו ישראל מפיקה לקחים ומבטיחה שלא לחזור על טעויות מסוג זה.
לשאלתנו אם הדרישה לועדת חקירה נובעת מתחושה שמדובר במעשים שנעשו בזדון מתוך מגמה לפגוע במדינה או שיש לחקור גם במידה ומדובר בתוצאות שנגרמו בשוגג, משיבה מטר ומזכירה את ספרה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן העוסק בההשלכות של החלטות שקיבלו מנהיגים בהיסטוריה הכלל עולמית על העמים שלהם, וזאת החל מההחלטה להכניס את הסוס לטרויה. אירועים שכאלה נעשו לכאורה בתום לב אך הביאו לאסון על העם. העובדה שדברים לא נעשו בזדון לא משנה את עובדת האסון שנגר, אומרת מטר המשוכנעת כי לו הייתה חיה היום טוכמן היא הייתה מקדישה פרק מיוחד להסכמי אוסלו.
בהתייחס לעובדה שמדובר בהחלטה מדינית, כזו שלכאורה לא נהוג לחקור במתווה של ועדת חקירה, מזכירה נדיה מטר את ועדת אגרנט שחקרה גם החלטות מדיניות סביב מלחמת יום כיפור. הועדה, היא אומרת, לא בוחנת את השאלה אם החלטה התקבלה בסמכות, על אף שגם את הנתון הזה יש לחקור, אלא את התוצאה, האם כלל הנתונים היו על שולחן מקבלי ההחלטות, האם הוצגו בפניהם הסיכונים וההתראות, האם ההערכות היו נכונות וכיוצא באלה, ובנוסף יש לבחון, היא אומרת, מדוע לא עצרו את התהליך כשהתברר שמדובר באסון. לדבריה, גם את ממשלות הימין שבחרו שלא להפסיק את התהליך יש לחקור.
עוד ביקשנו ממטר להתייחס לזהותם של החוקרים בועדה שכזו. האם ישנם מי שניתן יהיה לסמוך על חקירתם האובייקטיבית? מטר מעדיפה שלא לציין שמות, אם כי ברור לה שלא מדובר יהיה בשופטי בג"ץ אלא באנשי משפט וביטחון בדימוס לצד אישים טובים אחרים שיוכלו לבחון את הדברים באופן שקול ומדוד. "זו לא נקמה", היא מדגישה, "אלא כלי של מדינה דמוקרטית ללמוד מכשל היסטורי כדי שהטעויות האלה לא יחזרו על עצמן. כיום רוח אוסלו לבושתנו ממשיכה להיות במקומות שונים. גדל כאן דור שלם שצמח למציאות של אוסלו וחושב שמצב שבו הרש"פ מחזיק במנגנוני שלטון ושדיבורים על מדינה פלשתינית הם נתונים שלא ניתן לשנות אותם".
עוד מציינת מטר את אחריותה של ישראל לעולם כולו, שכן כאשר היא נכנעת לטרור ומקבעת אצלה את התפיסה שויתורים יביאו לשינוי האויב, העולם כולו רואה ולומד מכך גם לגבי התמודדותו שלו עם הטרור. תפנית של 180 מעלות מתפיסת אוסלו מקרינה על העולם כולו רוח אחרת של מאבק בטרור ועמידה איתנה מולו.
"צריך לעבור לרוח ריבונות. התיישבות זה חשוב ואנחנו מברכים עליה, אבל התיישבות היא דבר הפיך כמו שראינו בגוש קטיף וצפון השומרון. ללא ריבונות המסר הוא שאנחנו לא בטוחים שזה שלנו".
עוד שאלנו את נדיה מטר מה תהיה תגובתה אם בארגוני שמאל או בממשלת שמאל ידרשו ועדת חקירה למפעל ההתנחלויות בתואנה שהוא זה שמונע עתיד של שלום. מטר דוחה את ההשוואה, אם כי מבהירה כי היא מכבדת את הזכות לדרוש הקמת ועדת חקירה. "ההתיישבות היא המשך של המפעל הציוני. אם רוצים אפשר לחקור גם את הרעיון הציוני ואת הקמת המדינה...", היא אומרת וקובעת כי אין כל מקום להשוואה למהלך שמעניק נשק ושטח בלב הארץ לאויב.