בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע בפסק דין בעל השלכות על דיני הירושה כי קרבה משפחתית לבדה אינה מקנה זכות להתנגד לצוואה.
השופטת הילה גורביץ עובדיה פסקה כי רק מי שמחזיק באינטרס ממוני ממשי, קיים ועכשווי בעיזבון, ייחשב ל"מעוניין בדבר" ויוכל להגיש התנגדות.
ההליך עסק בנכד שביקש למנוע את קיום צוואת סבתו, לאחר שזו הורישה את עיזבונה לשישה מתוך שבעת ילדיה והדירה את אביו. האב נפטר כשבוע לאחר מות האם, והנכד טען כי אם הצוואה תבוטל, הוא יוכל להיכנס בנעלי אביו ולרשת חלק מהעיזבון.
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי לנכד אין כל זכות ממונית בעיזבון הסבתא. מהמסמכים עלה כי על פי צוואת האב, שקוימה כדין, אמו של הנכד היא היורשת הבלעדית של עיזבון האב. לפיכך נקבע כי לנכד קיימת לכל היותר ציפייה עתידית, שאינה מקנה זכות עמידה לפי חוק הירושה.
השופטת דחתה גם את ניסיונו של המתנגד להסתמך על הסכם חלוקת עיזבון, וקבעה כי מאחר שאינו יורש בפועל של אביו, אין בהסכם כדי להעניק לו מעמד משפטי. עוד מתחה ביקורת על התנהלותו של המתנגד, עורך דין במקצועו, לאחר שלא צירף מלכתחילה את כלל המסמכים הרלוונטיים, ובהם צוואת אביו, ופנה לתיקון צו קיום הצוואה רק לאחר שהגיש את ההתנגדות.
בסיום ההליך נמחקה ההתנגדות, והמתנגד חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 17 אלף שקלים.
עו"ד רועי גולדשטיין, שייצג את המבקש והמשיבים, אמר כי פסק הדין מבהיר באופן חד כי "קרבה משפחתית אינה מספיקה, ומי שמבקש להתנגד לצוואה חייב להראות אינטרס ממוני ממשי, קיים ועכשווי". לדבריו, ההכרעה צפויה לשמש נקודת ייחוס בהליכים עתידיים הנוגעים להתנגדויות לצוואות.