לפני 25 שנים, כשהייתה בת 25 ואם לתינוקת בת שנה וחצי, עולמה של ענבל רץ־גילמור חרב ברגע אחד.
בעלה, אש קודש גילמור, נרצח בפיגוע בסניף הביטוח הלאומי במזרח ירושלים, ומאז הפך השכול לחלק בלתי נפרד מחייה. כיום, כשהיא נשואה לעופר רץ ואם לארבע בנות, היא מביטה לאחור ומספרת כיצד הכאב הפך לשליחות.
"החיים מתהפכים עליי למעשה", היא משחזרת. "אני שומעת על הפיגוע, אף אחד לא מגיע לעדכן אותי. אני מחפשת את אש קודש במקום העבודה שלו, בטלפון שלו, בבתי החולים, רק מנסה להבין איפה הוא." לדבריה, הרגע שבו הבינה שהוא לא שרד את פציעותיו שינה את מסלול חייה לחלוטין.
גם שנים לאחר מכן, דווקא הפרידה האחרונה ממנו נותרה אחת הזיכרונות המשמעותיים ביותר עבורה. "שום דבר לא יעמוד ביני לבינו", סיפרה על המאבק שניהלה כדי להיכנס ולהיפרד ממנו בבית החולים, ובהמשך גם על החלטתה להתעקש כי ייקבר בירושלים. מבחינתה, לא הייתה זו רק בחירה אישית, אלא ביטוי למשמעות שאותה נשא מותו.
אלא שהסיפור של ענבל אינו נעצר ברגע האובדן. במשך שנים היא למדה לחיות לצד הגעגוע, לא להילחם בו ולא להסתיר אותו. "זה חלק מהאוויר שאני נושמת", היא אומרת, ומסבירה כי דווקא בשנים האחרונות היא מבקשת לנרמל את הרגשות של משפחות שכולות ולאפשר להן להבין שאין דרך אחת נכונה להתמודד עם האובדן.
את תחילת הדרך היא מתארת כבודדה. קבוצות התמיכה שאליהן הופנתה לא התאימו למציאות שבה מצאה את עצמה, ורבות מההתמודדויות נעשו בכוחות עצמה, לצד משפחותיה שלה ושל בעלה, שאותן היא מתארת כעמוד התווך שאפשר לה לבנות מחדש את חייה.
עם השנים הפכה מי שנזקקה לתמיכה בעצמה לאחת הדמויות המלוות אלמנות חדשות. היא מקפידה שלא להציג את סיפורה כמודל מחייב, אלא כעדות לניסיון חיים. "אני קודם כל שמה סימן שאלה ולא סימן קריאה", היא אומרת. "מה שעבד לי בתוך הקונסטלציה שלי, לא בהכרח יתאים לכל אלמנה."
גם הזוגיות החדשה עם בעלה עופר, לדבריה, נבנתה מתוך קבלה מלאה של העבר. היא מספרת כי מעולם לא ניסתה למחוק את זכרו של אש קודש, אלא להפך - להפוך אותו לחלק טבעי מהבית ומהמשפחה. "הנוכחות של אש קודש קיימת בבית שלנו. הוא חלק מאיתנו, חלק מהבנות."
במלחמה שפרצה לאחר 7 באוקטובר מצאה את עצמה שוב בלב השכול, הפעם כמלווה של משפחות שאיבדו את יקיריהן. היא נסעה בין בתים שכולים, לעיתים תחת אזעקות, ושם הרגישה כי הניסיון האישי שלה מעניק לה יכולת להבין את הכאב מקרוב. "זה היה בעיניי זכות גדולה", היא מספרת, "וההבנה שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר נתנה לי כוח להמשיך."
בהמשך הריאיון התייחסה גם למחקרה על יהדות ארצות הברית, למאבק באנטישמיות ולצורך לחזק את הקשר בין ישראל לבין הקהילות היהודיות מעבר לים. לצד זאת דיברה על שילוב החברה החרדית, על הצורך בשיח מכבד גם בתוך מחלוקות עמוקות, ועל החשיבות שבבניית אסטרטגיה ארוכת טווח לחברה הישראלית ולאתגרים הלאומיים שעומדים בפניה.