אבינועם הרש משתף בטור דעה במקרה שאירע לפני כמה שנים, כאשר במהלך החופש הגדול פנו אליו הורי אחד מתלמידיו לאחר שבנם נפגע מבריונות מצד תלמיד אחר.
לדבריו, אף שמערכת החינוך הייתה בפגרה, בחר להיפגש עם הורי התלמיד הפוגע מתוך תפיסה שחינוך הוא שליחות שאינה נעצרת עם סיום שנת הלימודים.
הרש מספר כי בתחילת הפגישה התקשו ההורים להבין את חומרת המקרה וראו בו חלק מ"וויכוחים בין ילדים". לדבריו, השיחה השתנתה לאחר שאמר להם, "שתדעו לכם, זה שהילד שלכם מתבריין על מישהו אחר הוא נורת אזהרה ענקית לכך שמשהו לא טוב קורה בדימוי העצמי שלו. כי רק מי שמרגיש קטן, מושפל ולא מספיק טוב עם עצמו, צריך להשפיל ולהקטין מישהו אחר כדי להרגיש גדול."
לדבריו, בעקבות הדברים הבינו ההורים כי ייתכן שמאחורי התנהגות בנם מסתתרת מצוקה, וכעבור יומיים כבר קבעו עבורו טיפול אצל פסיכולוג. הרש מציין כי מבחינתו, ברגע שההורים הבינו שהבעיה אינה מתחילה בהתנהגות אלא בכאב שמאחוריה, חל שינוי משמעותי בגישתם.
בהמשך הטור מביא הרש את דבריו של אבי זדה, יו"ר מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית וראש בית הספר להכשרה לטיפול בפוסט טראומה במרכז דוד בשיתוף מרכז ינ"ר. זדה מסביר כי חרם ושיימינג עלולים ליצור פגיעה עמוקה בתחושת השייכות והערך העצמי של בני נוער, אך מדגיש כי ניתן להחלים ולבנות מחדש אמון, ביטחון ותחושת ערך.
עוד מדגיש זדה כי אין להמתין לפתיחת שנת הלימודים כדי להתמודד עם מקרי חרם, במיוחד כאשר הם מתרחשים ברשת. לדבריו, יש להקשיב לילד, לפעול מול הגורמים הרלוונטיים, לחזק את תחושת השייכות שלו, ובמקרים של סימני מצוקה חריגים לפנות בהקדם לעזרה מקצועית.
הרש חותם את טורו בסיפור אישי נוסף ומספר כי כשבועיים לאחר אותה שיחה קיבל תמונה של שני התלמידים משחקים יחד באולינג. לדבריו, היה זה רגע שהמחיש עבורו את כוחה של התערבות חינוכית גם מחוץ למסגרת בית הספר.