מעצרם של חרדים שאינם מתייצבים לגיוס לצה"ל, במציאות הנוכחית, אינו נכון בעיניי. נראה לי שהפילוג והתרעומת שהוא יוצר עלולים לפגוע בגיוסם של חרדים לישיבות ההסדר החרדיות ולמסגרות גיוס אחרות של חרדים לצה"ל.
עם זאת, אני מכיר, גם מקרב בני משפחתי הקרובה, לוחמים במילואים המגויסים למלחמה פעם אחר פעם, שחוק הוראת השעה להפסקת המעצרים נראה בעיניהם כהסכם פוליטי של "תן וקח" ערב בחירות, שאינו מכבד את מאמציהם העצומים לאייש את כוח האדם שצה"ל זקוק לו כל כך בעת הזאת, בלבנון, בעזה ובכל מקום אחר.
נזכיר כי ועדת החוץ והביטחון מנעה מנציג צה"ל להביע בפניה את עמדתו על החוק.
הרמטכ"ל ביטא בתחילת מכתבו לראש הממשלה ולשר הביטחון את כאבם של חייליו. הוא לא מימש בכך את זכותו, אלא מילא את חובתו כלפיהם וכלפי משפחותיהם. בהמשך מכתבו טען שאין זה מתפקידו של צה"ל, ואף לא בתחום מומחיותו, להבחין בין חרדים הלומדים לבין אלו שאינם לומדים, ודרש שהוועדה שתקום לשם כך לא תימנה עם שורותיו. גם בדרישה זו יש היגיון.
דרישתה של טלי גוטליב, ושל אישים נוספים בעקבותיה, להדיח בשל כך את הרמטכ"ל, בעת שאנו מצויים בעיצומן של שתי מלחמות ובפתח אפשרי של מלחמה שלישית, נראית לי חסרת צדק והיגיון. הרמטכ"ל הוא מפקד טוב, המבין היטב את רוח חייליו ואת דרכי הפעולה הנכונות של צה"ל.
הוא נחת בצבא בעיצומה של סערה, ומוביל אותו היטב, ובאופן רגוע יחסית, אל מול התהומות המפותלים המשתרעים למרגלותיו. על כך הוא ראוי להרבה יותר הוקרה, ולקצת פחות ביקורת.