הסופר והפובליציסט ארנון איתיאל קורא לשחרורו של עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא ונידון לשלושה מאסרי עולם. בריאיון לערוץ 7 טען איתיאל כי ההליך המשפטי בעניינו היה פסול וכי מאסרו נשען על הודאה שנגבתה בעינויים.
לדבריו, "כל דקה שהוא יושב בכלא זו דקה שנזקפת לחובת כל יהודי מאמין". איתיאל טוען כי במדינות מערביות אין הרשעות המבוססות על הודאה שנגבתה בעינויים, ומוסיף כי גם הודאה ושחזור אינם מהווים, לדבריו, בסיס מספק להרשעה ללא ראיות נוספות.
"נדמיין מצב שבו לא היו קוראים לו עמירם בן אוליאל אלא יוסי אולילביץ' והוא היה יושב בסין או בברית המועצות, הרי כל המדינה הייתה על הרגליים כדי לחלץ אותו, אבל כשהוא סגור אצלנו בכלא של יהודים אחרי שיהודים סגרו אותו בכלא, אז הכול בסדר...".
מאחר שלחובתו של אוליאל עומדים ההודאה והשחזור של הרצח, מזכיר איתיאל מקרים רבים שבהם לאחר הודאה ושחזור הוכח שלא היו דברים מעולם והנאשם שוחרר, כך אצל רומן זדורוב, כך אצל עמוס ברנס, עיזאת נפסו, סלימן אל עביד ואחרים. "תמצא מישהו ברחבי העולם שיושב בכלא מאסר עולם אחרי הודאה ושחזור בלבד... אין דבר כזה. זה לא קיים, גם לא בישראל, אלא רק אצל עמירם בן אוליאל ועוד לא דיברנו על העינויים".
"התביעה טוענת שיש לה ראיות פורנזיות, שבמהלך השחזור עמירם דיבר על בקבוק ירוק או לבן ועל רשת שזזה ימינה או שמאלה. זה מה שהשב"כ והפרקליטות מוכרים לנו. זה לא יעמוד בשום מבחן משפטי ולא נחשב לראיות פורנזיות בהגדרות המשפטיות", אומר איתיאל.
לשאלתנו מה ישיב לאיש שמאל שלמרות הכול נתלה בהודאתו ובשחזורו של בן אוליאל כראיה וכעילה לקידום קמפיין אלימות המתנחלים, משיב איתיאל: "אשאל את אותו איש שמאל אם הוא רוצה לחיות במדינה שבה יושב אדם אחרי שההודאה שלו ברצח נגבתה בעינויים. ישראל היא המדינה המערבית היחידה בעולם שזה קורה בה. אין בשום מדינה מערבית אדם אחד שיושב בכלא מאסר עולם אחרי שההודאה שלו נגבתה בעינויים. זה רק עמירם בן אוליאל, זה מלמד עד כמה דחוף היה להרשיע את הילד הזה".
לדבריו, רבים ששומעים ממנו על המקרה מטיחים בו שהוא הזוי ומשיחי, אך הטענות כולן כתובות בפרוטוקול בית המשפט, "העינויים והודאות, הכול כתוב שם. בשעה חמש אחר הצהריים הוא הודה, אבל ביהמ"ש לא קיבל את ההודאה כי טענו שהוא עוד מבוהל מהעינויים, אבל בשעה שבע, שעתיים אחר כך, הוא הודה שוב ובית המשפט קיבל את ההודאה כי לטעמם עבר מספיק זמן והוא כבר לא תחת השפעת העינויים, כך החליט המומחה לתורת הנפש יצחק עמית...".
עוד מציין איתיאל כי שרשרת הראיות וההודאות אינה קיימת בשב"כ ולכן לא ניתן לדעת אם השחזור המצולם הוא הראשון או שמא מדובר ב"טייק עשירי" שנעשה לאחר חזרות. אין תיעוד לדברים אלא רק זיכרון דברים. גם לגבי הצילומים שהוצגו בפני בית המשפט ולדרישת בית המשפט, לא ניתן לקבוע אם הם הצילומים הראשונים שנעשו או שמדובר באחד מחמישים צילומים שנבחר משום שהתאים למאשימים.
"אין שום ראיה פורנזית לאשמה שלו. ההליך המזוהם הזה לא היה מחזיק בשום מדינה מערבית", שב וקובע איתיאל ומוסיף כי כל משפטן שבפניו יסופר סיפור שכזה יהיה משוכנע שבית המשפט ביטל את כל הטענות ברגע שבו היה מתברר לו שבאירוע היו מעורבים עינויים. "עיניתם חשוד ואתם באים עם תוצר של עינויים? זורקים אותם מכל המדרגות, אבל המדינה הייתה צריכה מישהו שיישב בכלא כדי להוכיח שיש טרור יהודי. זה כל הסיפור".
לשאלתנו מדוע לטעמו אין הפגנות ומחאות סביב מאסרו של בן אוליאל, מתמצת איתיאל את תפיסתו בסוגיה זו ואומר כי עבור ציבור חובשי הכיפות, כמעט כולו, למעט נוער הגבעות ונטורי קרתא, רואים בחילון את הריבון, כהגדרתו, ו"אם החילון אמר לנו שהוא הורשע, גמרנו, הריבון החליט".
להערכתו, אם לישראלים לא יהיה אכפת מהאירוע סופו של בן אוליאל להיקבר בבית הכלא. רומן זדורוב, מזכיר איתיאל, השתחרר כי למישהו היה חשוב לעשות סרט ונוצרה דעת קהל, אך גיוס דעת קהל אוהדת לנער גבעות כמו בן אוליאל היא משימה קשה בהרבה.
עם זאת הוא מוצא נקודה אופטימית ביושרתו של ראש השב"כ, דוד זיני, ש"המפתח נמצא בידיו, כי הרוצח האמיתי חי בכפר דומא. מדובר בכפר שידוע בסכסוכי החמולות שלו כבר הרבה שנים. זו לא פעם ראשונה שיש שם אלימות ושורפים שם אנשים. אני פונה לדוד זיני להביא את הרוצח האמיתי. זה לא כזה מסובך. השב"כ הוא אחת המשטרות החשאיות היעילות בעולם".
איתיאל מעיר ומציין כי במחנה הימין איש, למעט חברת הכנסת סון הר מלך, אינו מעלה על דל שפתיו את שמו של בן אוליאל מחשש שיבולע לו, אך כשם שכיבושיו של יהושע נבלמו בעקבות השלל שלקח עכן, ביטוי לשחיתות שהייתה במחנה ישראל, כך גם לגאולתו לא יגיע עם ישראל אם פרשת עמירם בן אוליאל לא תגיע לחשיפת האמת שמאחוריה.