אחר ימים ארוכים של לחימה, חשוב לתקן גם ערכים שנשחקו בעקבותיה.
את הדברים שאכתוב לפניכם אני מגלגל בראש כבר תקופה ארוכה, אך נמנעתי מלהעלותם על הכתב, כדי שלא לפגוע חלילה או שדבריי יתפרשו בצורה לא נכונה ויפגעו באנשים ובמשפחות שתורמים ועושים מעל ומעבר לטובת העם והארץ. ובכל זאת, בחרתי לכתוב, משום שיש כאן נקודה שראוי להאיר עליה ושקשה לנו להתחמק ממנה.
בשבת האחרונה שמעתי את בעל הקורא מטעים בקול את הפסוק " :הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" אכן, הקושי לראות את אלו שלא באו לעזרת ה' בגיבורים בזמן מלחמה הוא עצום, וראוי להקדיש לו מאמר נפרד. אך הפעם אבקש לעסוק דווקא בלוחמים שכן מתגייסים למילואים כבר תקופה ארוכה.
בראשית המלחמה התגייסנו לפעילות מאסיבית שכללה תקופות ארוכות מחוץ לבית, שמירות צפופות כמעט ללא שינה, כפי שכולנו זוכרים. מאז חלפו כבר כמעט שלוש שנים, ועדיין ישנם רבים שנמצאים בשורות המילואים ומשלמים מחיר אישי, משפחתי וכלכלי כבד.
ככל שהמלחמה התארכה, נוספו באופן טבעי גם שיקולים שלא היו שם בתחילתה. התגמול הכלכלי, שנועד לפצות את המשרתים על המחיר שהם משלמים, הפך לעיתים גם לגורם המשפיע על ההחלטה להמשיך ולהתגייס. ישנם אנשים שבוחרים להתגייס למילואים כדי להרוויח כספים לא מועטים גם אם זה על חשבון המשפחה, העבודה, או ערכים מסוימים אחרים.
קראנו בפרשת השבוע: "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד..." ידועה ביקורתם של חז"ל על כך שהקדימו את הצאן למשפחה - "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ." ומשה רבנו מדייק אותם: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם." קודם המשפחה, ורק לאחר מכן הצאן והממון.
התורה בוחרת להדגיש לנו במקומות רבים את הסכנות הערכיות והמוסריות המתלוות למלחמה. כך כותב הרמב"ן: "והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב ועל כן הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג,י)
אכן, בשעת מלחמה קיימים אתגרים מוסריים רבים. משום כך התורה מדגישה את קדושת המחנה, את איסור השחתת העצים ואת הזהירות מפני אכזריות העלולה להתפתח בעת לחימה.
בנוסף אנו רואים במקומות רבים את הרגישות ביחס לממון דווקא בזמן מלחמה: חטאו של עכן, שמעל בחרם ופגע בכלל ישראל; היהודים בימי אסתר, שלא שלחו ידם בביזה; אברהם אבינו, שלאחר ניצחונו על ארבעת המלכים אומר: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל "…נראה שהתורה מבקשת ללמד אותנו שגם בזמן מלחמה אסור לתת לממון לטשטש את המצפן המוסרי.
ככלל, הפיתוי הכספי הוא פיתוי שכולנו מתמודדים איתו. איני כותב את הדברים ממקום של שיפוט, אלא מתוך רצון שנעצור כחברה ונבחן האם סדרי העדיפויות שלנו נשמרים גם בתקופה מורכבת כל כך.
סיפר לי חבר, מנהל בית ספר, על אנשי חינוך שמקבלים משכורות כפולות כאשר הם משלבים את ימי המילואים בתוך העבודה וכך צוברים סכומים נכבדים מאוד במהלך המלחמה. מטבע הדברים, כאשר הסכומים מצטברים, גם הפיתוי גדל.
בנוסף, השחיקה של החיילים יוצרת לעיתים מציאות שבה ניתן לשלב רק מעט שעות של שמירות במילואים, שבוע כן שבוע לא, ולקבל במקביל גם משכורת כפולה וגם תגמולים ומענקים משמעותיים. נוצר מצב בו הצורך הלאומי הפך להיות במיוחד מנוף כלכלי.
לא נעים לומר, אבל יש כאלה שמוכנים גם לרמות כדי לקבל סכומי כסף נוספים, ואעדיף שלא להרחיב על כך, מלבד דוגמה אחת שציערה אותי.
כמטפל, קיבלתי כמה פניות להוציא קבלות פיקטיביות על טיפולים נפשיים כדי לקבל החזר מהצבא. הצבא והמדינה בחרו באופן מרשים להעניק טיפולים כדי להועיל ללוחמים ולמשפחותיהם שנפגעו בנפש, וכמי שעוסק בטיפול אני אסיר תודה על כך. כל כך חבל לי שהיו כאלה שלא השתמשו בכך לריפוי הנפש הפצועה, אלא להרבות את הממון, ואולי דווקא בדרך שמשחיתה את הנפש.
חשוב לזכור שיש אנשי מילואים רבים ומסורים שנמצאים רחוק בגבולות ומשלמים מחיר יקר למען המדינה. דווקא משום כך, חשוב לשמור שהשליחות תישאר במרכז, ושהתגמול לא יהפוך, גם בלי שנשים לב, לשיקול המרכזי. מעבר לכך המצב בו חלק מהלוחמים עובדים שעות רבות מבלי לראות את הבית וחלק אחר עובדים מעט וקרוב לבית יכול לגרום לתחושה קשה בין הלוחמים...
כמי ששייך לציבור הדתי ־לאומי, אני גאה להיות חלק מציבור שמוביל בעשייה, בהתנדבות ובנשיאה בנטל. דווקא משום כך, נדמה לי שעלינו להקפיד שבעתיים גם על ערכי היושר, פשטות, הצניעות, הדאגה למשפחה, האחריות לתלמידים ולחברה הישראלית ולעולם כולו.
דווקא בתקופה זו חשוב להגן על הערכים שלנו לא פחות מאשר להגן על ביטחון המדינה. לדעת מתי נכון להמשיך ולהילחם, ומתי נכון לחזור ולהיות נוכחים יותר בבית, במשפחה, בכיתה או במקום העבודה. יש רגעים שבהם גם זו שליחות.
התיקון שאני מציע יתאפשר בזכות אנשי מעשה שיביאו את הדברים למודעות ויהוו דוגמה אישית לשמירה על ערכים אלו, וגם בזכות המדינה והממשלה, שיקבלו החלטות שיסייעו לשמור על סדרי העדיפויות הנכונים.
כך נוכל, בעזרת ה', לנצח את אויבינו מבחוץ - מבלי לאבד את המצפן הערכי שמלווה אותנו מבפנים.
הכותב הוא פסיכותרפיסט