מייסד חברת "ליבי בנייה ותשתיות", אליאב ליבי, הודיע במכתב ששלח לעובדי החברה על שינוי במדיניות החברה, ולראשונה מאז הקמתה תעסיק החברה עובדים זרים לצד עובדים יהודים.
לדבריו, ההחלטה התקבלה לאחר תהליך ממושך של לימוד והתייעצות, מתוך רצון להמשיך לחזק את הבנייה וההתיישבות ביהודה ושומרון, תוך הימנעות מהעסקת עובדים פלסטינים.
ליבי פתח את מכתבו בסקירת דרכה של החברה מאז הקמתה. לדבריו, במשך יותר מעשור בחרה החברה "להניף בגאווה את דגל העבודה העברית", השקיעה בגיוס ובהכשרת עובדים יהודים בלבד, והייתה שותפה להקמת עשרות חברות בנייה הפועלות על טהרת העבודה העברית. הוא הזכיר גם את הקמת חנות חומרי הבניין באזור גוש טלמונים ומפעלי הבטון, שנועדו לדבריו לספק מענה להתיישבות "ללא מגע יד אויב".
לדבריו, אירועי 7 באוקטובר שינו את המציאות בהתיישבות. "עשרות יישובים קיבלו החלטה שלא להכניס עובדים ערבים לתחומי היישובים", כתב, והוסיף כי המצב שנוצר הוביל לירידה בהיקף הבנייה, אך גם יצר הזדמנות להעמיד חלופה שתאפשר להרחיב את הבנייה וההתיישבות.
לדבריו, לאחר תהליך של לימוד והתייעצות עם אנשי תורה, אנשי התיישבות, אנשי מקצוע ועובדי החברה, הודיע ליבי כי התקבלה ההחלטה לפתוח מסלול של העסקת עובדים זרים. "החלטה זו אינה מבטאת שינוי בערכינו, אלא שינוי באופן שבו אנו מבקשים להגשים אותם במציאות. אנו מאמינים שככל שנצליח לבנות יותר, לפתח יותר, ליישב יותר ולהרחיב את העשייה ולהוות אלטרנטיבה אמיתית לעבודה הפלסטינית - כך נחזק את אחיזת עם ישראל בארצו".
בהמשך הדגיש ליבי כי מבחינתו העבודה העברית נותרה היעד המרכזי. "ברור לנו שעבודה עברית, בבניין הארץ, בידי יהודים בלבד, היא במדרגה גבוהה יותר ומשמעותית יותר מבנייה בידי עובדים זרים", כתב. לצד זאת ציין כי גם במקורות קיימת התייחסות להעסקת עובדים זרים, אולם לדבריו מדובר ב"מדרגה רוחנית גבוהה פחות מן האידיאל, שהוא שהעשייה תיעשה בידי יהודים".
חלק נרחב מהמכתב הקדיש ליבי לסוגיית העסקת עובדים פלסטינים. לדבריו, במשך שנים "מפעל ההתיישבות לא רק שפרנס את הערבים ביהודה ושומרון, אלא בפועל סייע לבניית ערים שלמות, להתפתחות כלכלית ולהתקדמות בדרך להקמת מדינה". הוא הוסיף כי "אי אפשר להמשיך במצב שבו האויב מתפרנס מידי עם ישראל ומתחזק באמצעות הכסף שלנו", וכי לאחר 7 באוקטובר התחדדה ההבנה שמציאות זו אינה יכולה להימשך.
לדבריו, דווקא המעבר לעובדים זרים עשוי להוביל לשינוי רחב יותר. "יכולנו להתגדר ב'קדושה פרטית' בחלקתנו בהעסקת עובדים יהודים בלבד, אך הבנו שכשם שאנחנו דורשים מהציבור לא להעסיק כלל אוכלוסייה פלסטינית, לכן עלינו לעשות צעדים שלנו היו קשים ברמה האישית... אך בהסתכלות כלל ישראלית הצעד הזה מתבקש".
ליבי מתח ביקורת גם על הרגולציה הקיימת בתחום העסקת עובדים זרים. לדבריו, החובה להעסיק עובדים באמצעות תאגידים מייקרת את עלויות ההעסקה ויוצרת מצב שבו העסקת עובדים פלסטינים משתלמת יותר מבחינה כלכלית. "בכך המדינה למעשה מתעדפת, שלא במכוון, את העסקת האויב", כתב, וקרא לממשלה להסיר חסמים רגולטוריים ולאפשר מודל שיאפשר העסקת עובדים זרים תוך שמירה על מעמדה של העבודה העברית.
לסיום קרא ליבי להסדרת התחום ברמה הלאומית, לצד פיקוח על כניסתם ויציאתם של עובדים זרים מהארץ, והדגיש כי העבודה העברית תמשיך להיות היעד שאליו יש לשאוף. "ברור לנו שעבודה עברית, בבניין הארץ ובחקלאות, היא האידיאל ובעלת המעלה הרוחנית הגבוהה ביותר... עם זאת, במציאות שנוצרה, כאשר האלטרנטיבה היא העסקת אויבים, החלופה של העסקת עובדים זרים עדיפה והולכת ומתבררת כהכרחית".
לדבריו, כך ניתן יהיה "להמשיך בבניין הארץ, לחזק את העבודה העברית, לתת מענה לצורכי הפיתוח של מדינת ישראל ולהימנע מהמשך התלות בהעסקת אויבים".