1.גיוואלד, סכנת נפשות: תשעים אלף העריקים החרדים שהגיעו בבוקר השבת שעברה לבתי הכנסת, האזינו בדומיה לתיעוד שעליו חתום משה רבינו בכבודו ובעצמו בפרשת מטות.
"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה... וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר:...אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה, וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם הֹ'. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ".
איפה הסכנה? איפה כאן פיקוח הנפש? הסכנה היא שמישהו מבין 90,0000 העריקים עלול לקחת ברצינות את זעמו של משה והשוואתו אותם למרגלים מוציאי דיבת הארץ, שנענשו בידי שמים, ואולי ייתקף נקיפות מצפון על שהוא אישית, תחת המסווה החרדי, רומס את השקפתו המוסרית וציפיותיו של אבי הנביאים, שייחל לרמה ערכית, מוסרית ודתית מצידם של שניים וחצי השבטים שביקשו להפוך את השתמטותם לאומנותם ולהשתמט מליטול חלק במערכה על ארץ ישראל.
2. החשש הנורא שמא בהשפעת משה יתגייסו המלש"בים החרדים, הניע את מעצבי ה'השקופע' החרדית ביומון הליטאי יתד נאמן, להבהיר לאנ"ש שלהם, העלולים חלילה ורח"ל לפקפק בצדקת ההשתמטות, להבין מן התורה שההשתמטות מנוגדת לתורת משה ע"ה, שזה ממש לא אותו דבר (למרות שמקובלים אנו שהתורה לא כתבה 'סתם ככה' סיפורי מעשיות, וכיוון שנכתבו הדברים יש בהם מסר לדורות).
וכך כתב יתד נאמן ביום א' השבוע, רק יום אחד לאחר שקראנו בתורה את דבר נזיפתו המחפירה של משה כלפי המשתמטים הסוררים, כדי להוציא מליבם של המפקפקים בצידקת ההשקופע. "שלא תהא טעות והווה אמינא. המלחמות היום לא קשורות כלל למלחמות שעליהם השיב משה רבינו" - כלומר אין ההתגייסות הנדרשת מבני גד ומבני ראובן דומה לזמננו, והיום, יש לאברכים החרדים 'המסולאים בפז' הצדקה מוסרית מלאה להשתמט.
מדוע ולמה? כך הסביר למשתמט היתד הלא נאמן :"אלו [מי הם, במחילה, 'אלו'?] היו מלחמת מצווה בדבר ד', בצבא שבראשו עמד יהושע בן נון עם אלעזר הכהן ואורים ותומים וארון הברית, לא מלחמה של קבינט וצבא במדינה חילונית ואפיקורסית".
לדידם, אילו בראש צה"ל עמדו יהושע בן נון ואלעזר הכהן, אפשר וצריך היה להתגייס; אבל לא היום כשהרמטכ"ל זמיר עומד בראש הצבא והוא כפוף בכלל לקבינט של אפיקורסים רח"ל. למרבה הצער נשמטה מן הכותב הנכבד, הרב שאול לרנר, הגמרא במסכת ראש השנה (דף כ"ה ב'): "יפתח בדורו כשמואל בדורו". שם דורשת הגמרא את הפסוק משמואל א' י"ב, י"א -' וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח' - וממנו משווה הגמרא בין שלושה מנהיגים פשוטים יחסית לבין שלושה מנהיגים נשגבים: ירובעל (גדעון בן יואש) - כמשה בדורו; בדן (שמשון הגיבור) - כאהרן בדורו; יפתח - כשמואל בדורו. אבל למה לבוא בטענות? ככה זה, כשלא לומדים תנ"ך בישיבות...
ומוסיף הכותב הנכבד: "צבא האמת שיש כיום לעם ישראל, שבזכותו הוא שורד וקיים, הוא רק לומדי התורה, בהם מתקיים 'ועבדיך יעברו כל חלוץ לפני ד'', הם החלוצים שלפני המחנה, אליהם נושא כלל ישראל את עיניו שיצליחו בכל אשר יפנו. וגם עליהם צריכים לזכור שזה לא 'אנחנו נעבור חלוצים', אלא 'כל חלוץ לפני ד''".
לכו וספרו את הפילפול הדרשני הזה לסינוואר שחיק טמיא, שאירגן את המתקפה הקטלנית בשמחת תורה תשפ"ד, בה נטבחו בדם קר ובאכזריות שלא ברא השטן אלפים מאחינו ואחיותינו שהמתינו בעיניים כלות להצלתם בידי 'צבא האמת שיש כיום לעם ישראל'. את סינוואר הצורר זה לא הרשים מכלל.
ובכלל יואיל ללמדנו הרב שאול לרנר, כיצד קרה ש'צבא האמת' שמאויש כדבריו בלומדי התורה, לא הצליח לעמוד במשימתו להגן על כלל ישראל ממחבלי סינוואר ואיך זה ש'הצבא' הזה לא בלם את מרצחי סינוואר ולא בלם את מרצחי הנוחבה? האם 'צבא האמת' בגד בשליחותו?
3. סוגיית הסרבנות של בני גד ובני ראובן הטרידה הרב החרדי יהושע פפר, ראש מכון 'עיון' ועורך כתב העת התורני אינטרנטי 'צריך עיון' שדווקא כן התגייס בדעה צלולה לצה"ל, בגו זקוף ובראש מורם, והשלים טירונות בחטיבת החשמונאים.
הרב פפר הוא רב קהילה שעלה מאנגליה והוא דווקא מבין את משמעות הנזיפה של משה שהופכת לחרב פיפיות כנגד המשתמטים. פפר תוהה בטורו בשער כתב העת ההגותי שבעריכתו: "הפסוק 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?' שנאמר על ידי משה רבנו לבני גד ובני ראובן, הפך לאחרונה לציטוט שגור בשיח הציבורי, סביב הסוגייה הנפיצה של גיוס בני ישיבות. ברשתות החברתיות ובמאמרי הדעה, הוא נתפס כקול מוסרי נוקב, המבטא תחושת אי-צדק עמוקה: כיצד ייתכן שחלק מהאזרחים מסכנים את חייהם בשדה הקרב, בעוד אחרים נותרים מאחור, לכאורה בשלווה ובשאננות, תחת הטענה של 'תורתם אומנותם'? זהו משפט שנשמע כאילו נכתב היום, עבור המציאות הישראלית העכשווית.
4. טענת 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה'. מופנית תדיר לכיוון הציבור החרדי: איך יתכן שלא נשתתף במאמץ המלחמה, מלחמה של כולנו? 'אין הדבר דומה'. עונה הציבור החרדי. "אנחנו שבט לוי, ולכן אנו פטורים משרות בצבא. משה רבנו לא בא בטענות נגד שבט לוי. שבט לוי, באורח פלא, היה הקטן (בהרבה) מבין השבטים: רק כ-22,000. מדובר בכשני אחוזים בלבד מתוך העם היהודי. כך, אמנם, היה מספרה של היהדות החרדית בתקופת קום המדינה. כיום, עם הצמיחה המופלאה של הציבור, אנו מונים כ-15%. מה היה תפקידו של שבט לוי ? לשרת את העם להיות המורים והמחנכים של העם כולו, להיות אלו היוצאים עם הצבא יחדיו ומעודדים את הלוחמים. השבט התגייס בשעות חירום למשימות חיוניות בכל זירה וזירה".
5. לו יהי...