השבוע זה קרה: החוק המקפיא מעצר עריקים בתקופת הבחירות עבר סופית לאחר סדרת הצבעות בוועדות ובמליאה.
מיד לאחר מכן המערכת נכנסה לסחרור המוכר: עתירות הוגשו לאן שמוגשות עתירות, ציוצים צויצו היכן שמצייצים ציוצים, וראיונות זועמים שודרו היכן שמשדרים ראיונות זועמים. עליהום רבתי מכל מי שרק יכול. אך מאחורי מסך העשן של כל אותם גינויים מסתתר פספוס אדיר של הנקודה. הבעיה העיקרית עם החוק הזה היא לא עצם החקיקה שלו, אלא העובדה המצערת שהוא פשוט לא כולל מספיק.
רגע לפני שאסביר מה חסר בחוק, כדאי ליישר קו על מה שכבר יש. למי שפחות בקיא בפרטים, החוק הנוכחי נועד להקפיא את מעצרם של עריקים לקראת ההליכה לקלפיות. המטרה: להסיר את איום המעצר מעל ראשיהם של מצביעי המפלגות החרדיות, מתוך הבנה שפחד מפגישה עם משטרה צבאית בדרך לקלפי ישאיר אותם בבית, דבר שיוביל בהכרח לצניחה חדה וקריטית בכוחן האלקטורלי.
אם תשאלו אותי, עד כמה שהתפיסה לפיה לומדי תורה צריכים לקבל פטור מגיוס נשמעת לי מופרכת, היא עדיין בגדר דעה לגיטימית במשחק הדמוקרטי. לכן, ראוי בהחלט לאפשר לאותם אנשים להגיע לקלפי ולהצביע למי שייצג את עמדתם. אבל כאן בדיוק מתחילה הטענה שלי: זו ממש לא הדעה הלגיטימית היחידה. דמוקרטיה אמיתית ונקייה צריכה ללכת עד הסוף.
גם גנב שמאמין אידיאולוגית שצריך למסד גניבות, או אדם מושחת שסבור שיש לעגן בחוק לקיחת שוחד, אינם צריכים לרעוד מפחד בדרך לקלפי. זכותם המלאה להביע את השקפת עולמם באמצעות פתק ההצבעה, ללא חשש ממעצר.
החוק הנוכחי הוא אולי פלסטר פוליטי צר, אבל העיקרון שהוא מעלה, הקפאת מעצרים סביב מועד הבחירות, הוא הכרח דמוקרטי רחב בהרבה. עלינו לאפשר לכל אדם, גם למי שהחוק מגדיר כעבריין, להשמיע את קולו בקלפי ללא מורא. ההצדקה לכך נעוצה בהבנה הבסיסית שהמחוקק אינו תמיד גוף אובייקטיבי.
ברגע שהשלטון יכול לשלוט במי נחשב עבריין רגע לפני ההליכה לקלפיות, הוא למעשה מחזיק בידיו את ה"קיל סוויץ'" של הדמוקרטיה. מסיבה זו, הקפאת מעצרים גורפת היא הדרך היחידה להבטיח שהקלפיות תישארנה המרחב שבו האזרח שופט את המחוקק, ולא להפך.
הרעיון של הקפאת מעצרים בתקופת בחירות הוא ממש לא המצאה מקומית. מדובר במודל שכבר מיושם במספר מדינות ברחבי העולם. בברזיל, למשל, קיים איסור מוחלט על מעצר בוחרים החל מחמישה ימים לפני מועד ההצבעה ועד 48 שעות לאחריה, כאשר מועמדים זוכים לחסינות רחבה אף יותר המתחילה 15 ימים לפני פתיחת הקלפיות.
כמובן, ישנם חריגים, ההגנה אינה תקפה למי שנתפס על חם או במקרים של פשעים חמורים ללא שחרור בערבות. אך זהו בדיוק המודל שאני מציע לאמץ. מודלים דומים קיימים גם בארגנטינה, ואפילו בחוקות של חלק ממדינות ארה"ב, הקובעות במפורש כי בוחרים חסינים ממעצר בעת שהותם בקלפי ובדרכם אליה וממנה. העיקרון המנחה הוא אותו עיקרון, ואני מציע שהוא ייושם גם בישראל.
נשמת אפה של הדמוקרטיה היא הפתק בקלפי. האפשרות לבחור בחשאיות, על פי צו המצפון, וללא כל מורא. כדי שהמערכת הזו תעבוד באמת, חובה לאפשר לאזרחים להצביע ללא אימת הסורגים או פחד משופטים. העיקרון שצריך להנחות אותנו הוא פשוט, ברור וחד-משמעי: תנו לאנשים להכניס פתק לקלפי, מבלי להכניס אותם למעצר.